אבן העזר קכ״הEven HaEzer 125

Se’if 1א׳

אֵין כּוֹתְבִין אֶת הַגֵּט אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁרִשּׁוּמוֹ עוֹמֵד, כְּגוֹן דְּיוֹ וְסִקְרָא וְקוֹמוֹס וְקַנְקַנְתּוֹם (פֵּרוּשׁ, מִינֵי צְבָעִים) וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם; אֲבָל אִם כְּתָבוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד, כְּגוֹן מַשְׁקִין וּמֵי פֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֵינוֹ גֵּט:

They only write the get with something whose mark lasts, like ink or red paint or Komos or Kankantom (explanation: types of pigment) and the like; but if one wrote it with something that does not last, like beverages or fruit juice or the like, it is not a [valid] get.

Se’if 2ב׳

כְּתָבוֹ בְּדִיעֲבַד בַּאֲבָר, בִּשְׁחוֹר, בְּשִׁחוּר, כָּשֵׁר. (פֵּרוּשׁ אֲבָר, עוֹפֶרֶת וּשְׁחוֹר, הוּא כְּלִי שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁרוֹשְׁמִין בּוֹ וְשִׁחוּר, הוּא הַפֶּחָם עָרוּךְ. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּבַאֲבָר כָּשֵׁר, הַיְנוּ חִתּוּכֵי אֲבָר מְעֹרָבִים בְּמַיִם (הַטּוּר וְהָרֹא"שׁ), אֲבָל אִם כָּתַב בַּאֲבָר עַצְמוֹ, פָּסוּל, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לָזֶה. וּלְכַתְּחִלָּה נוֹהֲגִין לְכָתְבוֹ בִּדְיוֹ טוֹבָה כְּמוֹ שֶׁכּוֹתְבִין סְפָרִים (סֵדֶר גִּטִּין), וְאֵין לְשַׁנּוֹת. וְיֵשׁ מַחֲמִירִין עוֹד לוֹמַר, דְּהַסוֹפֵר יִקְרָא כָּל אוֹת תְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיִּכְתֹּב, כְּמוֹ בִּסְפָרִים (גַּם זֶה שָׁם):

If he wrote [the bill of divorce] post facto on Avar, Shechor, or Shichur, it is valid. (The meaning of Avar is lead, Shechor is an iron utensil used for writing, and Shichor is prepared coal.) Rem"a: There are those who say that lead is valid only when pieces of lead are mixed into water (Tur and Ro"sh), but if he wrote with lead itself, it is invalid, and one should be concerned about this. Preferably, the practice is to write with good ink like that used for writing books [of the Bible] (Seder Gitin), and this should not be changed. There are those who are even more stringent and say that the scribe must read each letter before he writes it, as with books [of the Bible] (ibid.).

Se’if 3ג׳

כּוֹתְבִין אוֹתוֹ בְּמֵי עֲפָצִים. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַקְּלָף מְעֻפָּץ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מֵי עֲפָצִים נִכָּר בּוֹ; וְאִם כָּתַב, אֵינוֹ גֵּט. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ:

We write it (the get) with gallnut liquid, as long as the parchment was not itself tanned with gallnut, for gallnut liquid is not legible on such [a parchment]. And if he did write [with gallnut liquid on gallnut tanned parchment] the get is not valid. We apply the same reasoning with other similar cases [of combinations of ink and parchment].