הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ה׳Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 5

Halacha 1א׳

כיצד כותבין את המזוזה כותבין שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע על דף אחד ביריעה אחת ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה כמו חצי צפורן ואם כתבה בשנים או בשלשה דפין כשירה ובלבד שלא יעשנה כזנב או כמו עגול או כקובה ואם עשה כאחת מאלה פסולה כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה כתבה בשני עורות אף על פי שתפרן פסולה ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה ולא מן הגליונים של ספר תורה אין כותבין עליו מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה.

How is the Mezuzah*Sections of Scripture placed on doorposts. written? Two sections of the Pentateuch, those beginning, "Hear, O Israel" (Deuteronomy 6:4) and, "And it shall come to pass" (Deuteronomy 11:13) are written in a single column on one slip of parchment. A space of half a nail's breadth is left as a margin above and below the column. If the Pentateuchal sections were written in two or three columns, the Mezuzah is fit for use. They must not however be written in the shape of a tail (broad at the top line and gradually narrowing to a point), or of a circle, or of a tent (narrow at the top and broadening to the base). A Mezuzah written in any of these forms is unfit for use. If the text was written out of order, for example, if the second section was in front of the first, it is unfit for use. If it was written on two slips of parchment, even though these were sewn together, the Mezuzah is unfit for use. A Scroll of the Law that has become worn out or phylacteries that are worn out may not be used for a Mezuzah. Nor may margins cut off from a scroll of the Law be so used; for anything dedicated to a sacred purpose may not be degraded from a higher to a lower degree of sacredness.

Halacha 2ב׳

ומצוה לעשות ריוח שבין פרשת שמע לוהיה אם שמוע פרשה סתומה ואם עשה אותה פתוחה כשירה לפי שאינה סמוכה לה מן התורה וצריך להזהר בתגין שבה ואלו הן התגין שעושין במזוזה.

It is a Mitzvah (an act of piety) to separate the section beginning, "Hear, O Israel" from that beginning, "And it shall come to pass" by a "closed" space (blank of nine letters). If the division between the two sections was an "open" one (the second section beginning a new line), the Mezuzah is fit for use, as, in the Pentateuch, the second section does not immediately follow the first. Special heed should be paid to the tittles in the Mezuzah. The following are the tittles which are made in the Mezuzah.

Halacha 3ג׳

פרשה ראשונה יש בה שבע אותיות על כל אות מהן שלשה זייני"ן ואלו הן:שי"ן עיי"ן של שמע ונו"ן דנפשך ותרי זייני"ן של מזוזות ותרי טיתי"ן של טטפת ופרשה שנייה יש בה שש אותיות על כל אות מהן שלשה זייני"ן ואלו הן:גימ"ל של דגנך ותרי זייני"ן של מזוזות ותרי טיתי"ן של טוטפת וצדי"ק של הארץ ואם לא עשה תגין או שהוסיף בהן או גרע מהן לא פסל ואם כתבה שלא בשירטוט או שלא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת הרי זו פסולה.

In the first section, there are seven letters, each of which should have above it three upright lines in the shape of the letter Zain. They are the Shin and Ayin in Shema; Nun in Nafshecha; the two Zain in Mezuzoth; the two Teth in Totafoth. The second section has six letters, each of which should have above it three Zain-shaped lines. They are the Gimel in Degancha; the two Zain in Mezuzoth; the two Teth in Totafoth; the Tzadi in Ha-aretz. If the tittles were omitted or if they are more or less than those specified, the Mezuzah has not been rendered unfit for use. But if it was written without the lines having been ruled, or if the scribe paid no heed to plene or defective letters, or if he added in the text even a single letter, the Mezuzah is unfit for use.

Halacha 4ד׳

מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.

It is a universal custom to write the word Shaddai (Almighty) on the other side of the Mezuzah, opposite the blank space between the two sections. As this word is written on the outside, the practice is unobjectionable. They, however, who write names of angels, holy names, a Biblical text or inscriptions usual on seals, within the Mezuzah, are among those who have no portion in the world to come. For these fools not only fail to fulfill the commandment but they treat an important precept that expresses the Unity of God, the love of Him, and His worship, as if it were an amulet to promote their own personal interests; for, according to their foolish minds, the Mezuzah is something that will secure for them advantage in the vanities of the world.*A reproof to those who sell Mezuzoth to be worn as amulets !

Halacha 5ה׳

ומצוה לכתוב על הארץ בשיטה אחרונה בין בראש בין (באמצע) השיטה ונהגו כל הסופרים לכתוב אותה בשתים ועשרים שיטות ועל הארץ בראש שיטה אחרונה ואלו הן האותיות שבראש כל שיטה ושיטה על הסדר:שמע ה' הדברים לבניך ובשכבך בין והיה מצוה בכל יורה עשב פן והשתחויתם השמים ואבדתם ושמתם אתם אתם בדרך ובשעריך אשר על הארץ.

It is a Mitzvah (act of piety) to write Al Ha-aretz (the last two words) on the last line, either at the beginning or in the middle of the line. All the scribes follow the custom of writing the Mezuzah in twenty-two lines, and (the last two words) Al Ha-aretz at the commencement of the last line. The following are the words in order, which begin each of the lines: (See the Hebrew text on the corresponding right-hand side, page 127b.)

Halacha 6ו׳

כשכופלין אותה גוללין אותה מסוף השיטה לתחלתה עד שתמצא כשיפתח הקורא לקרות יקרא מראש השיטה לסופה ואחר שגוללה מניחה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר או חופר במזוזת הפתח ומכניס בה המזוזה.

When the Mezuzah is folded, it is rolled up from the end of the line to the beginning, so that anyone opening it is able to read it from the beginning to the end of the line. After it has been rolled up, it is placed in a cylinder of reed, wood or other material, which is attached to the doorpost with a nail; or else a cavity is hollowed out in the doorpost, into which the Mezuzah is inserted.

Halacha 7ז׳

וקודם שיקבענה במזוזת הפתח מברך תחלה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע מזוזה ואינו מברך בשעת כתיבתה שקביעתה זו היא המצוה.

Before one affixes it to the doorpost, he recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hast sanctified us with Thy commandments, and commanded us to affix the Mezuzah". No blessing is recited at the time when it is written, because the affixing of it constitutes the fulfillment of the precept.

Halacha 8ח׳

תלאה במקל פסולה שאין זו קבועה הניחה אחרי הדלת לא עשה כלום חפר במזוזת הפתח והכניס המזוזה כמו נגר והיא כבריח הקרשים בטבעות פסולה העמיק לה טפח פסולה חתך קנה והכניס בו מזוזה ואח"כ חיבר הקנה אל קנים אחרים והעמיד מן הכל מזוזת הפתח פסולה מפני שקדמה קביעת המזוזה לעשיית מזוזת הפתח.

If one suspended it on a staff, it is unfit, for this is not affixing it (to the doorpost). If one placed it behind the door, he has not fulfilled the precept. If he perforated the door and forced the Mezuzah into it like a nail, as a bolt is inserted in the staple-ring, it is unfit. If it was placed in a hollow of the doorpost at a depth of a hand-breadth, it is unfit. If one cut a stick, put a Mezuzah on it, attached this stick to other sticks and made of them all a doorpost, it is unfit, because the affixing of the Mezuzah preceded the erection of the doorpost.

Halacha 9ט׳

מזוזת היחיד נבדקת פעמים בשבוע ומזוזת רבים פעמים ביובל שמא נקרעה ממנה אות אחת או נמחקה מפני שהיא קבועה בכתלים מרקבת.

The Mezuzah of a private dwelling is examined once every seven years; that attached to a public building twice in the Jubilee (fifty years). The object is to ascertain whether a letter has been torn away or obliterated; because owing to the Mezuzah being affixed to walls, it is liable to decay.

Halacha 10י׳

הכל חייבין במזוזה אפילו נשים ועבדים ומחנכים את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל פטור מן המזוזה ל' יום אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד.

The fulfillment of the precept of the Mezuzah is incumbent upon all Israelites, including women and slaves (of Israelites). Children under the age of thirteen years are trained to affix the Mezuzah to their rooms. One who rents a dwelling outside the Holy Land, or lodges at an inn in the Holy Land is exempt from the obligation of affixing a Mezuzah for a period of thirty days after beginning his occupancy. But if one rents a home in the Holy Land, the duty of affixing a Mezuzah devolves immediately.

Halacha 11י״א

המשכיר בית לחבירו על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה אפילו היה נותן שכר על קביעתה מפני שהמזוזה חובת הדר היא ואינה חובת הבית וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ואם היה הבית של כותי הרי זה נוטלה כשיצא.

If one lets a dwelling to another person, the duty devolves upon the lessee to bring a Mezuzah and attach it, even if he has to pay for doing so, for the precept of the Mezuzah is the personal obligation of the occupant and not an obligation attaching to the structure. When he surrenders possession, he must not, on quitting the premises, remove the Mezuzah. But if the owner is a non-Israelite, the Jewish tenant, when leaving, takes it away.