הלכות ציצית א׳Fringes 1

Halacha 1א׳

ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שהוא דומה לציצית של ראש שנאמר ויקחני בציצית ראשי וזה הענף הוא הנקרא לבן מפני שאין אנו מצווין לצובעו ואין לחוטי הענף מנין מן התורה.

The fringe that is attached to the corner of the garment, and made of the same species of material as the garment, is called Tzitzith Fringes, because it is like the fringes of hair of the head, as it is said, "And he took me up by the lock (Tzitzith) of my head" (Ezekiel 8:3). This fringe is called "the White (part)", because we are not commanded to dye it. No definite number of threads is prescribed in the Torah for the fringes.

Halacha 2ב׳

ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע וכורכין אותו על הענף וחוט זה הוא הנקרא תכלת ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה שיעור מן התורה.

A thread of wool, dyed the color of the sky, is taken and wound round the fringe. This thread is called Techeleth, the blue (thread). The number of times this thread should be wound is not specified in the Torah.

Halacha 3ג׳

נמצאו במצוה זו שני צווים שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה ושיכרוך על הענף חוט תכלת שנאמר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.

This precept thus consists of two ordinances;—to attach to the corner of the garment a fringe projecting from it, and to wind a blue thread round the fringe, as it is said, "Speak unto the children of Israel, and bid them that they make them a fringe upon the corners of their garments … and that they put upon the fringe of each corner a thread of blue" (Numbers 16:38).

Halacha 4ד׳

והתכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר.

The absence of the blue thread does not bar the use of the white fringe. Nor does the absence of the white fringe prevent the use of the blue thread. How so? If a person has no blue thread, he puts in the white fringe alone. So too, if the white fringe and the blue thread have been attached and the white fringe has been severed and diminished up to the corner of the garment and only the blue thread was left, it is fit for use.

Halacha 5ה׳

אף על פי שאין אחד מהן מעכב את חבירו אינן שתי מצות אלא מצות עשה אחת אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת וארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת והלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שניהם כאחד הרי קיים מצות עשה אחת.

Though the non-fulfillment of either ordinance does not bar the observance of the other ordinance, they are not two precepts but one precept. The ancient sages said, "The text 'and it shall be unto you for a fringe' ", teaches that both ordinances form one precept. The four fringes on the garment are, all of them, indispensable, for the attachment of all the four constitute one precept. Whoever puts on a garment with white fringes or a blue thread or with both together has fulfilled one affirmative precept.

Halacha 6ו׳

כיצד עושין את הציצית מתחיל מזוית של טלית שהיא סוף הארוג ומרחיק ממנה לא יותר על שלש אצבעות למעלה ולא פחות מקשר גודל ומכניס שם ארבעה חוטין וכופלן באמצע נמצאו שמונה חוטים משולשין תלויין מן הקרן ואורך החוטים השמונה אין פחות מארבע אצבעות ואם היו יותר על כן אפילו אמה או שתים כשרין וכל האצבעות בגודל ויהיה אחד משמנה החוטים חוט תכלת והשבעה לבנים.

How are the fringes attached? One begins at the corner of the garment, that is, at the edge of the woven cloth, and measures off a length not greater than three finger-breadths and not less than the length between the base of the thumbnail and the first joint. Four threads are inserted there and turned down in the middle, so that eight twined threads are pendent from the corner, The eight threads are not to be less than four finger-breadths long. If longer, even as much as one or two cubits, they are fit for use. The breadth of the thumb is the standard for all finger-breadths. One of the eight threads should be blue, and seven should be white.

Halacha 7ז׳

ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו ולוקח חוט התכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של לבן וקושר ואלו השלש כריכות הם הנקראין חוליא ומרחיק מעט ועושה חוליא שניה בחוט של תכלת לבדו ומרחיק מעט ועושה חוליא שלישית וכן עד חוליא אחרונה שהוא כורך בה שתי כריכות של תכלת וכריכה אחרונה של לבן מפני שהתחיל בלבן מסיים בו שמעלין בקודש ולא מורידין ולמה יתחיל בלבן כדי שיהא סמוך לכנף מינה ועל דרך זה הוא עושה בארבע הכנפות.

One of the white threads is taken up and wound once about the other threads close to the garment. It is then dropped. The blue thread is then taken and wound twice about the other threads close to the winding with the white thread. The threads are then tied. These three windings are called a section. A small space is left; a second section is made, the windings being done with the blue thread only. A small space is left; a third section is made; and so till the last division where the blue thread is wound round the other threads twice and the third winding is done with a white thread, because, as the winding began with a white thread, it should also end with a white thread, on the principle that things sacred may be elevated to a higher degree but may not be degraded to a lower degree. The reason why the winding begins with a white thread is that the corner of the garment shall have adjacent to it threads of the same kind of material. This is the method followed with the four corners.

Halacha 8ח׳

כמה חוליות הוא עושה בכל כנף לא פחות משבע ולא יותר משלש עשרה וזו היא מצוה מן המובחר ואם לא כרך עליה אלא חוליא אחת כשרה ואם כרך התכלת על רוב הציצית כשרה ונוי התכלת שיהיו כל החוליות בשליש החוטין המשולשלין ושני שלישיהן ענף וצריך לפרדו עד שיהיה כציצית שיער הראש.

How many divisions are made in the fringes at each corner? Not less than seven and not more than thirteen. This is the choicest mode of carrying out the precept. But if one wound the threads, to form one division only, the fringe is regarded as correctly made. And if one wound the blue thread over the greater portion of the fringes, it is correctly made. The beauty of the blue thread is manifested if all the sections that are wound take up the first third of the pendent fringes, while the remaining two thirds are loose. The threads in this part need to be separated, so that they shall be like the fringes of hair on the head.

Halacha 9ט׳

העושה לבן בלא תכלת לוקח אחד משמונה החוטין וכורך אותו על שאר החוטין עד שלישן ומניח שני שלישיתן ענף וכריכה זו אם רצה לכרוך אותה חוליות חוליות כעין שכורך בתכלת הרשות בידו וזה הוא מנהגנו ואם רצה לכרוך בלא מנין חוליות עושה כללו של דבר יתכוין להיות הכרוך שליש והענף שני שלישים ויש מי שאינו מדקדק בדבר זה בלבן ואם כרך הלבן על רוב החוטין או שלא כרך אלא חוליא אחת כשרה.

When a person uses white threads only without a blue thread, he takes one of the eight threads and winds it around the others to the extent of a third of the length, leaving two thirds for the loose fringe. With regard to this winding, if he desires to make divided sections as is done when a blue thread is used, he is at liberty to do so. And this is our custom. If, on the other hand, he desires to make the winding without divisions, he may do so. In short, what he should aim at is that the part wound shall be a third of the length and the fringe two thirds. Some pay no attention to this point, when only white threads are used. If one of the white threads has been wound round the greater portion of their length, or if only a single division has been made, the fringes are regarded as proper.

Halacha 10י׳

אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה אפי' היה החוט כפול משמנה חוטין ושזור עד שנעשה פתיל אחד אינו נחשב אלא חוט אחד.

The white as well as the blue threads may be twined, if so desired. Even if the thread consisted of eight threads folded and twined so that it becomes a cord, it is still regarded as one thread only.

Halacha 11י״א

חוטי הציצית בין לבן בין תכלת צריכין טויה לשם ציצית ואין עושין אותן לא מן הצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצין ביניהם ולא מן הנימין הנתלשין מן הבהמה ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד אלא מן הגזה של צמר או מן הפשתן ואין עושין אותן מצמר הגזול ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים ואם עשה פסול המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית אבל המשתחוה לפשתן הנטוע הרי זה כשר שהרי נשתנה.

The threads used for the fringes, whether white or blue, must be spun with the express intention of being made into fringes. They are not made of wool caught by the thorns where the sheep lie down, nor from the wisps that are plucked from the animal, nor from the remainders of the warp left by the weaver on the selvage of the cloth, but only of the wool-shearing or of flax. Nor are the fringes to be made from wool that has been part of the proceeds of a robbery, or that comes from a city that has gone astray (Deuteronomy 13:13-18), nor from wool of beasts set apart for sacrifice. If such wool has been used for fringes, the latter are unfit for use. If a person prostrates himself in worship before a beast, its wool is unfit for use as fringes. But if he so prostrates himself before planted flax, it is fit for use, because its character has been changed.**The flax has been turned into linen.

Halacha 12י״ב

ציצית שעשה אותו כותי פסול שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית אבל אם עשה אותה ישראל בלא כוונה כשרה וציצית שנעשה מן העשוי מקודם פסול.

Fringes made by a non-Israelite are unfit for use, for it is said, "Speak unto the children of Israel and bid them that they make them … fringes" (Numbers 15:38). But if an Israelite made them without thinking of their purpose, they are fit for use. Completed fringes attached to a garment are unfit for use.

Halacha 13י״ג

כיצד הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד אפילו יש באותה הכנף אמה על אמה פסול שנאמר ועשו להם ציצית לא מן העשוי שהרי זה דומה למי שנעשית מאיליה ומותר להתיר ציצית מבגד זה ולתלותם בבגד אחר בין לבן בין תכלת.

For example, if one took the corner of a garment that had fringes and sewed it on to another garment, even if the corner was a cubit long and a cubit wide, the fringes are unfit for use, for it is said, "They shall make unto themselves fringes" (Numbers 15:38) but not attach those already made—this being analogous to a thing that came into existence of itself. It is however allowable to undo the fringes from one garment and insert them in another, whether the fringes are white or blue.

Halacha 14י״ד

תלה החוטין בין שתי כנפים מזו לזו וקשר כנף זו כהלכתה וכנף זו כהלכתה ואח"כ חתכן באמצע ונפרדו זה מזה פסול שהרי בעת שקשרן היו פסולין לפי ששתי הכנפים מעורות זו בזו בחוטין שביניהן ובשעה שפסקן נעשו שתי ציציות נמצא עושה מן העשוי.

If threads were suspended from one corner of a garment to another and the threads in each corner were tied according to the prescribed rules, after which the threads were severed in the middle, so as to form separate fringes, they are unfit for use, because at the time when the threads were tied they were unfit for use, the two corners being connected by the threads between them, and they only became two fringes when they were severed, so that they were made out of fringes already completed.

Halacha 15ט״ו

הטיל ציצית על הציצית אם נתכוון לבטל את הראשונות מתיר הראשונה או חותכה וכשרה ואם נתכוון להוסיף אף על פי שחתך אחת משתיהן הרי זו פסולה שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכשהתיר או חתך התוספת נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשייתו הראשונה פסולה היתה.

When a person inserted additional fringes in a garment that already had them, if his intent was to nullify the first set of fringes, he is to undo these or cut them off, and the set subsequently added is fit for use. If however his intent was to add the second set, then, even if he cuts off either of the sets, the one remaining is unfit for use, because by the addition he made all the fringes unfit; and when he undid or cut off a superfluous set of fringes, the one remaining turns out to have been fashioned out of that which had already been complete, and the first time it had been made it was unfit.

Halacha 16ט״ז

וכן המטיל לבעלת שלש ואחר כך השלימה לארבע והטיל לרביעית כולה פסולה שנאמר תעשה ולא מן העשוי.

So too if one inserts fringes in a garment with three corners and then makes a fourth corner and inserts a fringe in it, the fringes are all unfit for use, for it is said, "Thou shalt make fringes" (Deuteronomy 22:12) and not use those already made.

Halacha 17י״ז

אין כופלין את הטלית לשנים ומטילין ציצית על ד' כנפיה כשהיא כפולה אלא אם כן תפרה כולה ואפילו מרוח אחת.

A garment is not to be folded and fringes inserted in the garment as folded, unless one of the edges at least is sewn up.

Halacha 18י״ח

נפסק הכנף שיש בה ציצית חוץ לשלש אצבעות תופרה במקומה בתוך שלש לא יתפור נתמעטה זוית של בגד שבין חוטי הציצית ובין סוף הארוג אפילו לא נשאר מן הארוג אלא כל שהוא כשר וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר ואם נפסק החוט מעיקרו אפילו חוט אחד פסולה.

If the corner of the garment in which fringes have been inserted has become torn, and the tear is more than three fingers' breadth from the edge, it can be sewn up. If the tear is less than three fingers' breadth from the edge, it cannot be sewn up. If the space between the opening into which the fringes are inserted and the edge of the woven fabric has become less, (owing to the edge having worn away) the fringes are fit for use, provided that some portion of the fabric, however small, is still left. So also, if the threads of the fringes have become less in length, they are fit for use, provided that enough of them is left to make a loop. But if even a single thread has been severed at the point where the fringes are inserted, they are unfit.