הלכות יסודי התורה ב׳Foundations of the Torah 2

Halacha 1א׳

הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה מִצְוָה לְאָהֳבוֹ וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה) "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". וְנֶאֱמַר (דברים ו יג) "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא":

1) Den herrlichen und furchtbaren Gott zu lieben und zu fürchten ist ein Gebot der Schrift, denn es heißt »du sollst lieben den Ewigen, deinen Gott« (Deut. 6:5; 11:1) und: »den Ewigen, deinen Gott sollst du fürchten« (Deut. 4:13; 10:20).

Halacha 2ב׳

וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי". וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים ח ד) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח ה) "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ". וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם:

2) Doch wie kann man Gott lieben und fürchten? Das Nachdenken über Gottes große und wunderbare Werke und Geschöpfe, und die Einsicht in seine unermessliche und unendliche Weisheit muss den Menschen lehren, Ihn zu lieben, zu preisen, zu loben, und mit heißer Sehnsucht zu streben— diesen großen Gott zu erkennen. So sang David: »Es dürstet meine Seele nach Gott, nach dem lebendigen Gotte« (Ps. 42:3) Und denkt er über diese Gegenstände selbst weiter nach, so wird er mit Beben zurücktreten und schaudernd, staunend einsehen, wie er nur als ein unbedeutendes, niedriges und dunkles Geschöpf, das nur mit geringer Einsicht begabt ist, vor dem Allwissenden dasteht. So lauten Davids Worte: »wenn ich Deine Himmel sehe, das Werk Deiner Hände — was ist der Mensch, dass Du sein gedenkest? (Ps. 8:4). Dies Veranlasst mich, mehrere große Grundzüge der Werke des Herrn aller Welten auszuzeichnen, um dadurch für den Verständigen den Weg Seiner Liebe zu bahnen, von der auch unsere Weisen sagen: »Durch sie gelangst Du zur Erkenntnis dessen, Der Da sprach — und es wurde die Welt« (Talmud).

Halacha 3ג׳

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ נֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. מֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה וְהֵם הוִֹים וְנִפְסָדִים תָּמִיד כְּמוֹ גּוּפוֹת הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְהַצְּמָחִים וְהַמַּתָּכוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה אֲבָל אֵינָן מִשְׁתַּנִּין מִגּוּף לְגוּף וּמִצּוּרָה לְצוּרָה כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים אֶלָּא צוּרָתָן קְבוּעָה לְעוֹלָם בְּגָלְמָם וְאֵינָן מִשְׁתַּנִּין כְּמוֹ אֵלּוּ. וְהֵם הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים שֶׁבָּהֶן. וְאֵין גָּלְמָם כִּשְׁאָר גְּלָמִים וְלֹא צוּרָתָם כִּשְׁאָר צוּרוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים צוּרָה בְּלֹא גּלֶם כְּלָל וְהֵם הַמַּלְאָכִים. שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָם גּוּף וּגְוִיָּה אֶלָּא צוּרוֹת נִפְרָדוֹת זוֹ מִזּוֹ:

3) Alles, was der Heilige erschaffen, gelobt sei Er in Seiner Schöpfung, lässt sich unter drei Kategorien bringen. Es gibt nämlich teils solche Geschöpfe, die Körper und Wesenheit haben, und fortwährend entstehen und verwesen; z. B. der menschliche Körper und der der Tiere, Pflanzen und Metalle. Nun gibt es wiederum solche Wesen, die auch Körper und Wesenheit haben, die aber nicht wie erstere von einem Körper zum andern, von einer Wesenheit zur andern übergehen, sondern ewiglich ihre ursprüngliche Wesenheit beibehalten, und sich nicht wie jene verändern, nämlich die Himmels-Sphären und die darin befindlichen Sterne. Auch gleicht ihr Körper nicht den anderen Körpern, und ihre Wesenheit nicht den anderen Geschöpfen. Endlich gibt es wieder solche Geschöpfe die bloß Wesenheit, aber keinen Körper haben, die Engel nämlich. Die Engel haben keinen Körper, sondern nur Wesenheit, und zwar verschieden untereinander.

Halacha 4ד׳

וּמַהוּ זֶה שֶׁהַנְּבִיאִים אוֹמְרִים שֶׁרָאוּ הַמַּלְאָךְ אֵשׁ וּבַעַל כְּנָפַיִם. הַכּל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וְדֶרֶךְ חִידָה. לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ גּוּף וְאֵינוֹ כָּבֵד כַּגּוּפוֹת הַכְּבֵדִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד כד) "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" וְאֵינוֹ אֵשׁ אֶלָּא מָשָׁל. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קד ד) "עשֶֹׁה מַלְאָכָיו רוּחוֹת":

4) Stellten uns die Propheten dieselben als feurige und beflügelte Wesen dar, die sie gesehen hätten, so geschah es bloß als prophetische Erscheinungen, indem sie bloß allegorisch vorstellen wollten, dass Engel keine Körper seien, und suchten daher ihnen keine materielle Schwere, sondern ätherische, leichte Körper beizulegen; so heißt es auch von Gott: »Denn der Ewige, Dein Gott, ist verzehrend Feuer« (Deut. 4:24; 9:3); und er ist dennoch kein Feuer, sondern bildlich vorgestellt. Auf diese Weise ist auch jener Vers auszulegen: »Er schafft die Winde zu seinen Engeln.« (Ps. 104:4)

Halacha 5ה׳

וּבַמֶּה יִפָּרְדוּ הַצּוּרוֹת זוֹ מִזּוֹ וַהֲרֵי אֵינָן גּוּפִין. לְפִי שֶׁאֵינָן שָׁוִין בִּמְצִיאוּתָן אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן לְמַטָּה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְהוּא מָצוּי מִכֹּחוֹ זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְהַכּל נִמְצָאִים מִכֹּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְטוּבוֹ. וְזֶהוּ שֶׁרָמַז שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ וְאָמַר (קהלת ה ז) "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר":

5) Wodurch unterscheiden sich denn körperlose Wesenheiten? Durch dies Verschiedenheit ihres Daseins, indem der eine höhere, der andere eine niedere Stellung einnimmt, nämlich die Kraft des einen höher als die des andern steht, und diese alle durch die Kraft Gottes und seine Güte entstehen; hierauf zielet der weise Salomon: »Höher, als alle Hohen steht ein Beobachter da.« (Prediger 5:7)

Halacha 6ו׳

זֶה שֶׁאָמַרְנוּ לְמַטָּה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינָהּ מַעֲלַת מָקוֹם. כְּמוֹ אָדָם שֶׁיּוֹשֵׁב לְמַעְלָה מֵחֲבֵרוֹ. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִין בִּשְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁאֶחָד גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל זֶה. וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִין בְּעִלָּה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הֶעָלוּל:

6) Wir haben mit dem Ausdrucke »niedere und höhere Stellung« nicht in Hinsicht auf den Raum sagen wollen, etwa als sitze Jemand höher, als sein Nächster, sondern in geistiger Hinsicht, wie man etwa von zwei Gelehrten sagen würde der Eine stehe wissenschaftlich höher als der Andere, und wie man auch sagen könnte, die Ursache stehe höher als die Wirkung.

Halacha 7ז׳

שִׁנּוּי שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם מַעֲלָתָם הוּא. וּלְפִיכָךְ נִקְרָאִים חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהֵם לְמַעְלָה מִן הַכּל וְאוֹפַנִּים וְאֶרְאֶלִּים וְחַשְׁמַלִּים וּשְׂרָפִים וּמַלְאָכִים וֵאלֹהִים וּבְנֵי אֱלֹהִים וּכְרוּבִים וְאִישִׁים. כָּל אֵלּוּ עֲשָׂרָה הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ בָּהֶן הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם עֶשֶׂר מַעֲלוֹת שֶׁלָּהֶן הֵן, וּמַעֲלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה אֶלָּא מַעֲלַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת חַיּוֹת. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁהֵן תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּמַעֲלָה עֲשִׂירִית הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת אִישִׁים וְהֵם הַמַּלְאָכִים הַמְדַבְּרִים עִם הַנְּבִיאִים וְנִרְאִים לָהֶם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה. לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ אִישִׁים שֶׁמַּעֲלָתָם קְרוֹבָה לְמַעֲלַת דַּעַת בְּנֵי אָדָם:

7) Die verschiedenen Namen der Engel sind ihnen ihrer verschiedenen Stellung gemäß beigelegt worden. Demzufolge heißest die einen: die heiligen Chajoth, weil sie höher, als alle stehen; dann kommen die Ophanim, Eralim, Chasmalim, Seraphim, Boten, Mächtige, Kinder Gottes, Cherubim und Ischim. Im Ganzen sind ihrer Namen zehn, die ihre zehn verschiedenen Stellungen bezeichnen. Die höchste Stellung, die über sich keine andere kennt, und nur das höchste Wesen Gott—gelobt sei Dessen Name — über sich hat, haben die Chajoth, und daher nehmen dieselben in den prophetischen Erscheinungen ihre Stellung neben dem Thron Gottes ein; die niedrigste Stellung der zehn Gedachten haben hingegen die Ischim, diejenigen Engel nämlich, die mit den Propheten sprechen, und ihnen in ihrer Begeisterung erscheinen; daher erhielten sie den Namen Ischim (Männer), weil ihre Stellung der menschlichen Einsicht ganz nahe.

Halacha 8ח׳

וְכָל הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ חַיִּים וּמַכִּירִין אֶת הַבּוֹרֵא וְיוֹדְעִים אוֹתוֹ דֵּעָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד. כָּל צוּרָה וְצוּרָה לְפִי מַעֲלָתָהּ לֹא לְפִי גָּדְלָהּ. אֲפִלּוּ מַעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג אֲמִתַּת הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁהוּא אֶלָּא דַּעְתָּהּ קְצָרָה לְהַשִּׂיג וְלֵידַע אֲבָל מַשֶּׂגֶת וְיוֹדַעַת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּשֶּׂגֶת וְיוֹדַעַת צוּרָה שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. וְכֵן כָּל מַעֲלָה וּמַעֲלָה עַד מַעֲלָה עֲשִׂירִית גַּם הִיא יוֹדַעַת הַבּוֹרֵא דֵּעָה שֶׁאֵין כֹּחַ בְּנֵי הָאָדָם הַמְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג וְלֵידַע כְּמוֹתָהּ. וְהַכּל אֵינָן יוֹדְעִין הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ:

8) Alle diese Wesen sind lebendig, erkennen den Schöpfer an, und haben großartige Begriffe von dessen Sein, jeder nach Verhältnis seiner selbst, aber in keinem Verhältnis zur Größe Gottes. Sogar die am höchsten gestellten Engel erfassen das wahre Wesen Gottes nicht an und für sich; ihre Fassungskraft reicht so weit nicht aus. Wohl aber erfassen sie mehr als die, welche unter ihnen ihre Stellung einnehmen, und so fort bis zur zehnten Klasse, die auch noch den Schöpfer großartiger erkennt als die Menschenkinder, die aus Geist (Wesenheit) und Körper zusammengesetzt sind; und keiner kennt den Schöpfer so wie dieser selber sich bewusst.

Halacha 9ט׳

כָּל הַנִּמְצָאִים חוּץ מִן הַבּוֹרֵא מִצּוּרָה הָרִאשׁוֹנָה עַד יַתּוּשׁ קָטָן שֶׁיִּהְיֶה בְּטַבּוּר הָאָרֶץ הַכּל מִכֹּחַ אֲמִתָּתוֹ נִמְצְאוּ. וּלְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ וּמַכִּיר גְּדֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ וַאֲמִתָּתוֹ הוּא יוֹדֵעַ הַכּל וְאֵין דָּבָר נֶעֱלָם מִמֶּנּוּ:

9) Alle Wesen, außer dem Schöpfer, von der am höchsten gestellten Engelschaar, bis zur kleinsten Mücke in der Erde Tiefe, entstehen durch die Kraft der Wahrheit des Schöpfers; und da Er sich selbst bewusst ist und seine unendliche Größe, Pracht und Wahrheit kennt, erkennt er folglich auch alle Wesen, und Nichts entgeht seinem Wissen.

Halacha 10י׳

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכִּיר אֲמִתּוֹ וְיוֹדֵעַ אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדֵעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין. שֶׁאֵין אָנוּ וְדַעְתֵּנוּ אֶחָד אֲבָל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא וְדַעְתּוֹ וְחַיָּיו אֶחָד מִכָּל צַד וּמִכָּל פִּנָּה וּבְכָל דֶּרֶךְ יִחוּד. שֶׁאִלְמָלֵי הָיָה חַי בַּחַיִּים וְיוֹדֵעַ בְּדֵעָה חוּץ מִמֶּנּוּ הָיוּ שָׁם אֱלֹהוּת הַרְבֵּה הוּא וְחַיָּיו וְדַעְתּוֹ, וְאֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אֶחָד מִכָּל צַד וּמִכָּל פִּנָּה וּבְכָל דֶּרֶךְ יִחוּד. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ וְהוּא הַדֵּעָה עַצְמָהּ הַכּל אֶחָד. וְדָבָר זֶה אֵין כֹּחַ בַּפֶּה לְאָמְרוֹ וְלֹא בָּאֹזֶן לְשָׁמְעוֹ וְלֹא בְּלֵב הָאָדָם לְהַכִּירוֹ עַל בֻּרְיוֹ. וּלְפִיכָךְ אוֹמֵר חֵי פַרְעֹה וְחֵי נַפְשְׁךָ וְאֵין אוֹמֵר חֵי ה' אֶלָּא חַי ה'. שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא וְחַיָּיו שְׁנַיִם כְּמוֹ חַיֵּי הַגּוּפִים הַחַיִּים אוֹ כְּחַיֵּי הַמַּלְאָכִים. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מַכִּיר הַבְּרוּאִים וְיוֹדְעָם מֵחֲמַת הַבְּרוּאִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין אוֹתָם אֶלָּא מֵחֲמַת עַצְמוֹ יְדָעֵם. לְפִיכָךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ יוֹדֵעַ הַכּל שֶׁהַכּל נִסְמָךְ לוֹ בַּהֲוָיָתוֹ:

10) Der Heilige, Gelobt sei dessen Name, ist sich Seiner Wahrheit bewusst und kennt sie, wie sie an und für sich ist, aber nicht mit solcher Kenntnis, die außer ihm, so wie wir uns erkennen, indem wir und unsere Erkenntnis nicht eins und dasselbe sind; sondern der Schöpfer— gelobt sei Er — und dessen Wissen und dessen Leben, machen in jeder Hinsicht, in jeder Beziehung, und auf jede Weise, bloß eine Einheit aus. Denn könnte man annehmen, dass Sein Leben, Seine Erkenntnis außer Ihm seien, so müsste man mehrere Gottheiten voraussehen, nämlich Ihn selbst, Sein Leben und Seine Erkenntnis. Da nun schon erwiesen, dass dem nicht so ist, so muss notwendig Gott in jeder Hinsicht, in jeder Beziehung und auf jede Weise einzig sein; folglich er der Wissende, das ihm Bewusste und das Wissen zusammen auch nur eine Einheit bilden. Es fehlt dem Sprachorgane die Kraft es deutlich auszudrücken, noch vermag das Hörorgan es deutlich zu vernehmen, noch das menschliche Herz, es klar zu erfassen. So heißt es auch vom Menschen (Gen. 17:15,16) «beim Leben Pharaos« oder »beim Leben deiner Seele.« Von Gott wird aber nicht «beim Leben Gottes«, sondern (Richter 8:19) »so wahr Gott lebt« gesagt, um zu zeigen, dass der Schöpfer und Sein Leben nicht etwa wie bei allen lebenden Körpern und lebenden Geistern zwei Gegenstände ausmachen; dem zu Folge besteht Seine Kenntnis der Geschöpfe nicht in Verhältnis zu den Geschöpfen, so wie wir sie erkennen, sondern er kennt sie Seiner selbst willen; da er sich Seiner selbst bewusst, so kennt er Alles, weil Alles bloß durch Sein Dasein besteht.

Halacha 11י״א

דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיָן זֶה בִּשְׁנֵי פְּרָקִים אֵלּוּ כְּמוֹ טִפָּה מִן הַיָּם הֵם מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְבָאֵר בְּעִנְיָן זֶה. וּבֵאוּר כָּל הָעִקָּרִים שֶׁבִּשְׁנֵי פְּרָקִים אֵלּוּ הוּא הַנִּקְרָא מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה:

11) Alles, in diesen zwei Kapiteln, in Betreff dieses Gegenstandes Erklärte, verhält sich wie ein Wassertropfen zum Meere, und die Erklärung dieser Gegenstände nennt man: die Lehre vom Zusammenhange, Maasse Merkhabah.

Halacha 12י״ב

צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא לִדְרשׁ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא לְאִישׁ אֶחָד בִּלְבַד וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹסְרִין לוֹ רָאשֵׁי הַפְּרָקִים וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁמֶץ מִן הַדָּבָר וְהוּא מֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְיֵדַע סוֹף הַדָּבָר וְעָמְקוֹ. וּדְבָרִים אֵלּוּ דְּבָרִים עֲמֻקִּים הֵם עַד לִמְאֹד וְאֵין כָּל דַּעַת וְדַעַת רְאוּיָה לְסָבְלָן. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ דֶּרֶךְ מָשָׁל (משלי כז כו) "כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ" כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ מָשָׁל זֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִהְיוּ לִלְבוּשְׁךָ כְּלוֹמַר לְךָ לְבַדְּךָ וְאַל תִּדְרשׁ אוֹתָם בָּרַבִּים. וַעֲלֵיהֶם אָמַר (משלי ה יז) "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ". וַעֲלֵיהֶם אָמַר (שיר השירים ד יא) "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשוֹנֵךְ", כָּךְ פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים דְּבָרִים שֶׁהֵן כִּדְבַשׁ וְחָלָב יִהְיוּ תַּחַת לְשׁוֹנְךָ:

12) Die alten Gelehrten haben geboten diese Lehre nicht zu veröffentlichen, und sie bloß einzelnen Personen beizubringen, und zwar nur solchen, die mit gesundem Verstande und mit Vernunft begabt. In diesem Falle erkläre man ihnen Anfangsgründe und Anleitungen, so dass sie selbst die Spur der Tiefe des Gegenstandes verfolgen. Diese Lehren sind hoch erhaben, und nicht alle Geister erfassen sie. Schon Salomo weist darauf hin in seiner Weisheit, indem er sagt: (Proverb. 5:17) »sie mögen für dich allein bleiben, und dass Fremde daran keinen Antheil nehmen.«