הלכות ברכות י״אBlessings 11

Halacha 1א׳

כל הברכות כולן פותח בהם בברוך וחותם בהם בברוך חוץ מברכה אחרונה של קריאת שמע וברכה הסמוכה לחבירתה וברכת הפירות והדומה לה וברכת עשיית המצות ומאלו הברכות שאמרנו שהן דרך שבח והודיה יש מהן פותח בברוך ואינו חותם בברוך ויש מהן שהוא חותם בברוך ואינו פתוח בברוך אלא מעט מברכת המצות כגון ברכת ספר תורה ורואה קברי ישראל מאלו שהן דרך שבח והודייה אבל שאר ברכות המצות כולן פותח בהן בברוך ואינו חותם.

All blessings begin with the formula "Blessed art Thou O Lord" and conclude with the same formula; with the exception of the blessing said after the recital of the Shema, or a blessing immediately following a blessing connected with it, the blessing for fruits, and similar blessings as well as those said at the fulfillment of religious duties. Among these blessings, of which we have spoken, and which are in the nature of praise and thanksgiving, some begin with the formula "Blessed art Thou, etc." but do not so conclude; while others conclude with this formula but do not begin with it. There are still a few blessings recited at the fulfilment of religious duties, such as the blessing said at the reading of the Law and that said on viewing the graves of Israelites, which are in the nature of praise and thanksgiving (and nevertheless open and close with the formula "Blessed art Thou etc"). All other blessings said at the fulfilment of religious duties, begin with the formula "Blessed art Thou" but do not so conclude.

Halacha 2ב׳

יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה וכל מצות עשה שבין אדם למקום בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה מברך עליה קודם לעשייתה.

There are some affirmative precepts in regard to which there is an obligation sedulously to strive to fulfil them; as, for example, to put on phylacteries, dwell in a booth on the feast of Tabernacles, take in the hand a palm branch together with the other plants on that feast, hear the sound of the ram's horn on the New Year. These are termed obligatory because there is an unconditional obligation to fulfill them. Again there are religious duties which are not obligatory but are in a sense permissive; for example, to affix a Mezuzah to the doors of a house or build a parapet on the roof; since there is no obligation to dwell in a house that requires a Mezuzah to be affixed to it. One may, if one chooses, live all one's lifetime in a tent or on a ship. Similarly there is no obligation to build a house in order to erect a parapet round the roof. Every duty to God, whether permissive or obligatory, requires a blessing to be said before its fulfilment.

Halacha 3ג׳

וכן כל המצות שהן מדברי סופרים בין מצוה שהיא חובה מדבריהם כגון מקרא מגילה והדלקת נר בשבת והדלקת נר חנוכה בין מצות שאינן חובה כגון עירוב ונטילת ידים מברך על הכל קודם לעשייתן אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות והיכן צונו בתורה שכתוב בה אשר יאמרו לך תעשה נמצא ענין הדברים והצען כך הוא אשר קדשנו במצותיו שציוה בהן לשמוע מאלו שצונו להדליק נר של חנוכה או לקרות את המגילה וכן שאר כל המצות שמדברי סופרים.

So too, all religious duties ordained by the Scribes, whether these are according to their dicta, obligatory; (for example, to read the Scroll of Esther on the Feast of Lots, to kindle lights on the Eve of the Sabbath and during the feast of Chanucah); or whether these duties are optional,—for example, to make an Erub*Setting aside food on the eve of a festival, to permit the cooking of food on the festival for the Sabbath, or on the eve of a Sabbath to permit carrying on the Sabbath in a court or a town. or to wash the hands*for prayers or meals. all require, before they are performed, the recital of a blessing, containing the formula "Who hast sanctified us with Thy commandment and commanded us (to perform that particular duty). Where in the Torah did God so command us? In the text (Deut. 17:11) "… and according to the judgment which they tell thee, thou shalt do." Hence, the meaning and purport of the Benedictory formula is as follows "Who hast sanctified us with Thy commandments among which Thou hast commanded us to give heed to those spiritual leaders who ordained that we should kindle the Chanucah light or read the Scroll of Esther." This applies to all the other duties ordained by the Scribes.

Halacha 4ד׳

ולמה אין מברכין על נטילת ידים באחרונה מפני שלא חייבו בדבר זה אלא מפני הסכנה ודברים שהם משום סכנה אין מברכין עליהם הא למה זה דומה למי שסינן את המים ואח"כ שתה בלילה מפני סכנת עלוקה שאינו מברך וצונו לסנן את המים וכן כל כיוצא בזה.

Why is no blessing said, when washing the hands at the close of a meal? Because this was only ordained as a precaution against danger to health,*Touching or rubbing the eyes with fingers to which strong salt may be adhering. and acts that are of a precautionary character do not require the recital of a blessing. This is similar to the rule that, before drinking water at night, one strains it to avoid the risk of swallowing a leech. One does not, on such an occasion, recite a blessing "And commanded us to strain water." The same principle applies to all similar cases.

Halacha 5ה׳

העושה מצוה ולא בירך אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחלה חוזר ומברך אחר שנתעטף אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכן מברך אחר שלבש להניח תפילין ואחר שישב לישב בסוכה וכן כל כיוצא באלו.

If a person fulfilled a religious duty and omitted to say the appropriate blessing, he still says the blessing as long as the duty is in course of fulfilment. Once the fulfilment is past, he does not say the blessing. For example, when a man puts on a garment with Zizith (ritual fringes) or puts on phylacteries, or sits down in a booth on the Feast of Tabernacles, without reciting the appropriate blessing, he says, after having put on the garments with fringes, "Who hast sanctified us with Thy commandments, and commanded us to enwrap ourselves in a garment with fringes." Similarly, after having put on phylacteries, he says the blessing "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to put on phylacteries;" or after sitting down in the booth, he says "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to dwell in a booth." And so in all similar cases [where the fulfillment of the duty is continuing, the blessing may be recited during its continuance, if he has not done so at the beginning].

Halacha 6ו׳

אבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר אחר שחיטה ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה וכן אם כסה הדם בלא ברכה או הפריש תרומה ומעשרות או שטבל ולא בירך אינו חוזר ומברך אחר עשייה וכן כל כיוצא בזה.

But if he ritually slew a beast or fowl without reciting the blessing, he should not, after the slaying, recite the blessing "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us concerning ritual slaughter." So too, if he had already covered the blood (of a fowl or clean wild beast), or set apart the priest's dues or levite's tithes, or taken a ritual bath, without saying the appropriate blessing, he should not say it after the religious duty had been discharged. The principle applies to all similar cases.

Halacha 7ז׳

אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה אלא טבילת הגר בלבד שאינו יכול לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו שעדיין לא נתקדש ולא נצטוה עד שיטבול לפיכך אחר שיטבול מברך על הטבילה מפני שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברך.

There is one religious duty only where the blessing is said after the act to which it refers, namely the immersion of a proselyte (at his reception into Judaism). The reason is that, previously to the rite, he could not have said "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us," as he was neither sanctified nor commanded till he had taken the ritual bath. Hence he recites the blessing after the immersion, because, till that act had been performed, he was primarily ineligible and not qualified to say the blessing.

Halacha 8ח׳

כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה או לולב או לכתוב תפילין מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר או כשיתעטף בציצית ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה וכן כל כיוצא בזה.

Whenever the performance of a religious duty definitely completes the obligation, the blessing is recited at the time it is performed. Whenever the fulfillment of a precept is an antecedent to another precept, the blessing is said at the fulfillment of the latter. For example. A person builds a booth for the Feast of Tabernacles, prepares the palm branch for that festival, fashions a ram's horn for the New Year, puts fringes on a garment, or prepares phylacteries or a Mezuzah.*slip of parchment containing passages of Scripture and affixed to the doors of rooms for habitation. He does not, when preparing any of these articles of religious use, say the blessing "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to build a booth, prepare the palm branch, write phylacteries"; because the act in each of these cases is followed by another precept. When is the blessing said? When one sits in the booth (on the feast of Tabernacles), handles the palm branch, listens to the sound of the ram's horn (on the New Year) enwraps himself in the fringed garment, puts on phylacteries, affixes the Mezuzah. If however one erects a parapet on the roof, he recites, at the time of erection, the blessing "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us concerning a parapet"; and so with similar precepts.

Halacha 9ט׳

כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן.

A precept which is fulfilled at definite periods, for example, listening to the sound of the ram's horn, sitting in the tabernacle, handling the palm branch, reading the Scroll of Esther, lighting the Chanucah light; likewise every precept, connected with private property, e.g. putting on a fringed garment or putting on phylacteries for the first time, fixing the Mezuzah, erection of a parapet on the roof; as also a precept, not of a continuous character, and for which the opportunity of fulfillment does not always occur, e.g. circumcision of a male infant, redemption of the first born,—each of these requires the blessing "Who hast preserved us in life, etc." to be said at the time of performance. If one omitted to say this blessing when building the tabernacle, or preparing the palm branch, he says it, when he fulfills his obligation connected therewith. This principle obtains in all similar cases.

Halacha 10י׳

אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו היו לפניו מצות הרבה אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות אלא מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה.

Whether one fulfills a religious duty for oneself or on behalf of others, he always, before doing it, says the blessing "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to do, etc." The blessing "Who hast preserved us in life, etc." is only said when a precept is fulfilled on one's own behalf. If a person has several duties to perform, he does not say "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us concerning the precepts", but, at the performance of each precept, he says the blessing appropriate to it.

Halacha 11י״א

כל העושה מצוה בין שהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו אם עשה אותה לעצמו מברך לעשות עשה אותה לאחרים מברך על העשייה.

When fulfilling a religious duty—whether it be a personal obligation or not, if one does it for himself, he says, "… and commanded us to do (the particular duty)". If he does it on behalf of others, he says "… and commanded us concerning the duty."

Halacha 12י״ב

כיצד לבש תפילין מברך להניח תפילין נתעטף בציצית מברך להתעטף ישב בסוכה מברך לישב בסוכה וכן הוא מברך להדליק נר של שבת ולגמור את הלל וכן אם קבע מזוזה לביתו מברך לקבוע מזוזה עשה מעקה לגגו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה הפריש תרומה לעצמו מברך להפריש מל את בנו מברך למול את הבן שחט פסחו וחגיגתו מברך לשחוט.

For example, on putting on phylacteries, one says the blessing concluding "… and commanded us to lay Tephillin (phylacteries)". When putting on the Tallith (fringed garment), he says the blessing ending "… to enwrap oneself in the fringed garment." On taking a seat in the tabernacle (on the feast of Tabernacles), the blessing to be said ends "to dwell in the tabernacle". And so other blessings end "to kindle the light for the Sabbath"; to read the Hallel*The manuscript has ligmor. This means to complete the Hallel (Psalms 113-118). (Psalms 113-118) recited on Festivals and on the Feast of Dedication. So too, if a person affixes the Mezuzah, to rooms in his own home, he ends the blessing—"to affix the Mezuzah." If he builds a parapet for his own roof, he says the blessing "Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to make a parapet." If a person sets aside the priest's dues from his own produce, he says a blessing ending "to set aside the dues". If he circumcises his son, the blessing he says ends "to circumcise the son". If he slays his own paschal lamb or brings his festival offering, he says the blessing ending "to slay, etc."

Halacha 13י״ג

אבל אם קבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת מזוזה עשה להם מעקה מברך על עשיית מעקה הפריש להם תרומה מברך על הפרשת תרומה מל את בן חבירו מברך על המילה וכן כל כיוצא באלו.

But if he affixes a Mezuzah to the door of another's home, the blessing he says ends "Concerning the affixing of a Mezuzah". If he makes a parapet to the roof of a house belonging to others, he says a blessing concluding "concerning the making of a parapet." If he separates priests' dues for other owners' produce, he says a blessing ending "concerning the setting apart of dues." If he circumcises another person's male infant, he says the blessing ending "concerning the circumcision." The same principle applies to all similar cases.

Halacha 14י״ד

עשה המצוה לו ולאחרים כאחד אם היתה מצוה שאינה חובה מברך על העשייה לפיכך הוא מברך על מצות עירוב היתה חובה ונתכוון להוציא עצמו מידי חובה ולהוציא אחרים מברך לעשות לפיכך הוא מברך לשמוע קול שופר.

When a person fulfills a precept for himself and others jointly, and the precept is not of an obligatory character, he says a blessing which ends "concerning the fulfillment of the precept." Thus the blessing said, when making an Erub, ends "concerning the precept of the Erub." If the precept is obligatory and the intent was to discharge the obligation for himself and others, the blessing concludes "to fulfill the precept." Thus the blessing said at the sounding of the ram's horn (on the New Year) ends "to hear the sound of the ram's horn."

Halacha 15ט״ו

נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול לולב כמו לישב בסוכה מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה מברך על העשייה אבל נטילת ידים ושחיטה הואיל ובדברי הרשות הן אפילו שחט לעצמו מברך על השחיטה ועל כסוי הדם ועל נטילת ידים וכך הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק כמו שיתבאר במקומו.

When a person takes the palm branch (on the feast of Tabernacles), he says the blessing ending "concerning the taking of the palm-branch;" because, as soon as he has taken it, he has discharged his obligation. If however one says the blessing before taking the palm branch, the blessing ends "to take the palm-branch," on the analogy of the formula "to dwell in the tabernacle." Hence the general rule that when the blessing is said after the precept has been performed, the blessing ends with the formula "concerning the precept." But when one washes the hands or slaughters cattle for food, even for one's own consumption,—since these are optional, the blessings end with the respective formulas "concerning the slaughtering of cattle;" "concerning covering the blood (of birds or deer);" "concerning washing of the hands." So also the blessing said "when searching for leaven on the evening after the 13th of Nisan" ends "concerning the destruction of leaven"—whether the search is on one's own behalf or for others; because, as soon as he has resolved in his mind to annul the leaven, the duty of destroying it has been discharged, before he begins the search,—as will be expounded in the proper place.

Halacha 16ט״ז

כל דבר שהוא מנהג אע"פשמנהג נביאים הוא כגון נטילת ערבה בשביעי של חג ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת הלל בראשי חדשים ובחולו של מועד של פסח אין מברכין עליו וכן כל דבר שיסתפק לך אם טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד אמר בכל יום אברכך:סליק הלכות ברכות.

For a practice that is only customary, even if traced to the prophets, for example, taking the willow branch on the seventh day of the feast of Tabernacles, and—needless to add—if it is ascribed to the Sages, for example, reciting the Hallel*Psalms 113-118 omitting 115:1-11 and 116:1-11. on new moons and the intermediate days of Passover, no blessing is to be recited at its performance.*In the Ashkenazi ritual, a blessing is recited. Thus also any act, in regard to which you are in doubt whether it requires a blessing or not, should be performed without a blessing. One should always carefully avoid saying blessings unnecessarily; and should be heedful to recite, as often as there may be occasion, the blessings that are requisite. And so David said "Every day I will bless Thee and praise Thy name forever" (Ps. 145:2).