בראשית רבה ס״גBereshit Rabbah 63

Section 1א׳

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם (בראשית כה, יט), (משלי כג, כד): גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ, גִּילָה אַחַר גִּילָה, בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק נוֹלַד (ישעיה ז, א): וַיְהִי בִּימֵי אָחָז וגו', אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים וַוי שֶׁמָּלַךְ אָחָז, אָמַר לָהֶן בֶּן יוֹתָם הוּא, וְאָבִיו צַדִּיק וְאֵינִי יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדִי בּוֹ. וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ, רַבִּי לֵוִי אָמַר מִנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן יָגֵעַ בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא מִתְמַלֵּא עָלָיו רַחֲמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי כג, טו): בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַּם אָנִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵין לִי אֶלָּא לֵב אָבִיו שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָגֵעַ בַּתּוֹרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר יִשְׂמַח לִבִּי גַּם אָנִי, גִּילָה אַחַר גִּילָה בִּזְמַן שֶׁהוּא צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.

“This is the legacy of Isaac, Abraham’s son. Abraham begot Isaac” (Genesis 25:19). “This is the legacy of Isaac, Abraham’s son.” “The father of the righteous will exult with happiness [gil yagil], and the begetter of the wise will rejoice in him” (Proverbs 23:24) – happiness [gila] after happiness when the righteous one is born. “It was in the days of Aḥaz…” (Isaiah 7:1) – Rabbi Hoshaya said: The ministering angels said before the Holy One blessed be He: ‘Master of the universe, woe that Aḥaz reigned.’ He said to them: ‘He is Yotam’s son. His father was righteous, and I cannot extend my hand against him.’ “And the begetter of the wise will rejoice in him” – Rabbi Levi said: From where do you say that anyone who has a son who diligently engages in Torah, that he becomes filled with mercy upon him? The verse states: “My son, if your heart is wise, my heart too will rejoice” (Proverbs 23:15). Rabbi Shimon ben Menasya says: I have derived only the heart of his flesh and blood father, from where is it derived that even the Holy One blessed be He becomes filled with mercy upon him when he diligently engages in Torah? The verse states: “My heart too will rejoice.” Happiness after happiness – when he is a righteous one, son of a righteous one; “this is the legacy of Isaac, Abraham’s son.”

Section 2ב׳

עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים (משלי יז, ו), הָאָבוֹת עֲטָרָה לַבָּנִים, וְהַבָּנִים עֲטָרָה לָאָבוֹת. הָאָבוֹת עֲטָרָה לַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז, ו): וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. הַבָּנִים עֲטָרָה לָאָבוֹת, דִּכְתִיב: עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר אַבְרָהָם לֹא נִצֹּל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ אֶלָּא בִּזְכוּת שֶׁל יַעֲקֹב, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ דִּין לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן וְיָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן לִשָּׂרֵף, וְצָפָה אוֹתוֹ הַשִּׁלְטוֹן בְּאַסְטְרוֹלוֹגְיָאה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד בַּת וְהִיא נִשַּׂאת לַמֶּלֶךְ, אָמַר כְּדַאי הוּא לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת בִּתּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד וְהִיא נִשַּׂאת לַמֶּלֶךְ. כָּךְ אַבְרָהָם יָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי נִמְרוֹד לִשָּׂרֵף, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, אָמַר כְּדַאי הוּא אַבְרָהָם לְהִנָּצֵל בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כט, כב): לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם, יַעֲקֹב פָדָה אֶת אַבְרָהָם. דָּבָר אַחֵר, עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, (בראשית כה, יט): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.

“The crown of elders is grandchildren” (Proverbs 17:6). The fathers are the crown of their children, and the children are the crown of their fathers. The fathers are the crown of their children, as it is stated: “And the glory of children is their fathers” (Proverbs 17:6). And the children are the crown of their fathers, as it is written: “The crown of elders is grandchildren.” Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said: Abraham was rescued from the fiery furnace due only to the merit of Jacob. This is analogous to one who had a judgment before the governor, and his sentence, issued by the governor, was that he was to be burned. That governor foresaw through astrology that he [the defendant] was destined to beget a daughter and she would marry the king. He said: ‘He is worthy to be spared due to the merit of his daughter that he is destined to beget, and she will marry the king.’ So, Abraham, his sentence issued by Nimrod was that he was to be burned. The Holy One blessed be He foresaw that Jacob was destined to emerge from him. He said: ‘Abraham is worthy of being spared due to the merit of Jacob.’ That is what is written: “Therefore, so says the Lord to the house of Jacob, who redeemed Abraham…” (Isaiah 29:22). Alternatively, “the crown of elders is grandchildren” – “this is the legacy of Isaac, Abraham’s son.”

Section 3ג׳

אַבְרָם נִקְרָא אַבְרָהָם. יִצְחָק, נִקְרָא אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (בראשית כה, יט): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם. יַעֲקֹב נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (בראשית לב, כט): לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, יִצְחָק נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב. אַבְרָהָם נִקְרָא יִשְׂרָאֵל, רַבִּי נָתָן אָמַר מִלְּתָא עֲמִיקְתָּא הִיא (שמות יב, מ): וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן וּבְאֶרֶץ גּוֹשֶׁן שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

Abram was called Abraham. Isaac was called Abraham, as it is stated: “This is the legacy of Isaac, Abraham’s son; Abraham.” Jacob was called Israel, as it is written: “He said: No longer will Jacob be said to be your name, but rather, Israel” (Genesis 32:29). Isaac was called Israel, as it is written: “These are the names of the children of Israel who came to Egypt with Jacob [et Yaakov]” (Exodus 1:1). Abraham was called Israel. Rabbi Natan said: It is a profound matter. “The dwelling of the children of Israel that they dwelled in Egypt” (Exodus 12:40), in the land of Canaan, and in the land of Goshen “was four hundred and thirty years” (Exodus 12:40).