במדבר רבה י״דBamidbar Rabbah 14

Section 1א׳

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד (במדבר ז, מח), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ס, ט): לִי גִּלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי, תְּנֵינַן תַּמָּן שְׁלשָׁה מְלָכִים אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שְׁלשָׁה מְלָכִים: יָרָבְעָם וְאַחְאָב וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְנַשֶּׁה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג, יג): וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלָיִם לְמַלְכוּתוֹ. אָמְרוּ לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא הֱשִׁיבוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת: בִּלְעָם וְדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְגֵיחֲזִי. מִי מְנָאָן אָמַר רַב אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה מְנָאוּם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בִּקְּשׁוּ לְצָרֵף אֶת שְׁלֹמֹה עִמָּהֶם וּבָא דְּמוּת דְּיוּקָנוֹ שֶׁל דָּוִד וְנִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵיהֶם, לֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו, יָצָאת אֵשׁ מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְלִהֲטָה סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ, יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן (משלי כב, כט): חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו', מִי שֶׁהִקְדִּים בֵּיתִי לְבֵיתוֹ, וְלֹא עוֹד שֶׁבֵּיתִי בָּנָה בְּשֶׁבַע שָׁנִים וּבֵיתוֹ בָּנָה בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים, לָאו, אֶלָּא לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, (משלי כב, כט): בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ. חָזְרָה וְאָמְרָה לָהֶם (איוב לד, לג): הֲמֵעִמְךָ יְשַׁלְּמֶנָּהּ כִּי מָאַסְתָּ כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אָנִי וּמַה יָּדַעְתָּ דַּבֵּר, מִיָּד נִמְנְעוּ מִלְּצָרְפוֹ עִמָּהֶם. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים כּוּלָהֶם יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא חוּץ מִבִּלְעָם, מַה טַּעַם (תהלים ס, ט): לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וגו' מוֹאָב סִיר רַחְצִי וגו'. לִי גִלְעָד זֶה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת בְּרָמוֹת גִּלְעָד. וְלִי מְנַשֶּׁה, כְּמַשְׁמָעוֹ, זֶה מְנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָה. וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, זֶה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי. יְהוּדָה מְחֹקְקִי, זֶה אֲחִיתֹפֶל דְּקָא אָתֵי מִיהוּדָה. מוֹאָב סִיר רַחְצִי, זֶה גֵיחֲזִי שֶׁלָּקָה עַל יְדֵי רְחִיצָה. עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, זֶה דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַה נַּעֲבֵיד מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל מְקַלְּלִין, (תהלים נה, כד): אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לַעֲשׂוֹתָם רֵעִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ס, י): עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, עָלַי לְפַלֵשׁ לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלַעֲשׂוֹתָן רֵעִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ. תַּמָּן אָמְרוּ כְּתִיב: עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יָבוֹא מִי שֶׁהָרַג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וְהוֹרִישׁ אֶת בָּנֶיךָ גַּת, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה לוֹ, אָמַר לָהֶם עָלַי לַעֲשׂוֹתָן רֵעִים זֶה לָזֶה. דָּבָר אַחֵר, לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מַחְלֹקֶת הַרְבֵּה עַל הַמְשׁוּחִים, יֵשׁ אוֹמְרִים שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ה, ד): וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁמוֹנָה, (מיכה ה, ד): וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם. וְאֵינוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁמְפֹרָשׁ אַרְבָּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ב, ג ד): וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים, וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת וַיֹּאמֶר לֵאמֹר אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ וגו'. וְאֵלּוּ הֵן אַרְבָּעָה חָרָשִׁים, דָּוִד בָּא וּמְפָרֵשׁ, לִי גִלְעָד, זֶה אֵלִיָּהוּ שֶׁהָיָה מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד. וְלִי מְנַשֶּׁה, זֶה מָשִׁיחַ שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁל מְנַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ג): לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה, וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁבָּא מֵאֶפְרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. יְהוּדָה מְחֹקְקִי, זֶה הַגּוֹאֵל הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בָּא מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל דָּוִד. מוֹאָב סִיר רַחְצִי, מַהוּ מוֹאָב סִיר רַחְצִי, אָמַר הָאֱלֹהִים אַף כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַגּוֹאֲלִים הַלָּלוּ אֵינִי בָּא וּמְסַיְּעָן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ הַמּוֹאָבִיּוֹת עִמָּהֶם. עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה שׁוֹלֵף מִנְעָלִי וְדוֹרְכָן וְרוֹמְסָן בַּעֲקֵבַי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי וגו', מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁבָּנָה אַרְבָּעָה פְּלָטֵרִין בְּאַרְבַּע מְדִינוֹת, נִכְנַס לָרִאשׁוֹנָה אָכַל וְשָׁתָה וְלֹא שָׁלַף נַעֲלוֹ, וְכֵן לַשְּׁנִיָה וְכֵן לַשְּׁלִישִׁית, כְּשֶׁבָּא לָרְבִיעִית אָכַל וְשָׁתָה וְשָׁלַף נַעֲלוֹ, אָמַר לָהֶם צְאוּ וְהָבִיאוּ לִי כָּל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים שֶׁיֵּשׁ בַּמְדִינָה הַזֹּאת וְיַעַרְכוּ לְפָנַי לָחֶם. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁנִּכְנַסְתָּ לָרִאשׁוֹנָה אָכַלְתָּ וְשָׁתִיתָ וְלֹא שָׁלַפְתָּ נְעָלֶיךָ, וּבְזוֹ שָׁלַפְתָּ נְעָלֶיךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׁתִיתָ. אָמַר לָהֶם כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לָרִאשׁוֹנָה לֹא הָיְתָה דַעְתִּי מְיֻשֶּׁבֶת עָלַי, וְכֵן לַשְּׁנִיָּה, וְכֵן לַשְׁלִישִׁית, בְּכָל עֵת הָיִיתִי אוֹמֵר אֵימָתַי אֶרְאֶה אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאֶכָּנֵס בָּאַחֲרוֹנָה, וְעַכְשָׁו שֶׁנִּכְנַסְתִּי מִיָּד נִתְיַשְּׁבָה דַעְתִּי עָלַי. אַף כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה מִלְחָמָה בְּפַרְעֹה וּבַעֲמָלֵק וּבְסִיסְרָא וּבְסַנְחֵרִיב וּבִנְבוּכַדְנֶצַּר וּבְהָמָן וּבְמַלְכֵי יְוָנִים וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה נְקָמָה בֶּאֱדוֹם בְּעַצְמוֹ, הֱוֵי (תהלים ס, י): עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, אֲנִי אַפִּיל שָׁתוֹתֶיהָ שֶׁל אֱדוֹם וְאָבִיא גְאֻלַּתְכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי א, ד ה): הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וגו' וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה. דָּבָר אַחֵר, לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וגו', מְדַבֵּר בְּדָוִד בְּעֵת שֶׁמֵּת שָׁאוּל עָמַד אַבְנֵר בֶּן נֵר וְהִמְלִיךְ לְאִישׁ בּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל עַל הַגִּלְעָד וְעַל יִזְרְעֶאל וְעַל אֶפְרָיִם, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל ב ב, ח): וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בּשֶׁת וגו', וְאוֹמֵר (שמואל ב ב,, ט): וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל הַגִּלְעָד וְאֶל הָאֲשׁוּרִי וְאֶל יִזְרְעֶאל וְעֶל אֶפְרַיִם וגו', וְיִזְרְעֶאל הָיָה לִמְנַשֶּׁה, שֶׁכֵּן כָּתוּב (יהושע יז, טז): וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל, הִתְחִיל דָּוִד אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאַבְנֵר מַחֲזִיק בְּבֶן שָׁאוּל לְהַמְלִיכוֹ עַל אֵלֶּה הַשְּׁבָטִים, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַמְלִיכֵנִי עַל כֻּלָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב ה, ה): וּבִיְרוּשָׁלָיִם מָלַךְ שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. מוֹאָב סִיר רַחֲצִי, לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּרַח דָּוִד מִפְּנֵי שָׁאוּל הוֹלִיךְ אָבִיו וְאִמּוֹ אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי הָיָה יָרֵא מִפְּנֵי שָׁאוּל, וְהָיָה בּוֹטֵחַ בָּהֶם לְפִי שֶׁהָיָה מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א כב, ג): וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים. וְאוֹמֵר (שמואל א כב, ד): וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה. וּלְכָךְ קְרָאוֹ סִיר, מָה הַבָּשָׂר מִתְעַכֵּל בַּסִּיר, כָּךְ נִתְעַכְּלוּ שָׁם, שֶׁהֲרָגָם מֶלֶךְ מוֹאָב וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אֶלָּא אָח אֶחָד לְדָוִד שֶׁבָּרַח אֵצֶל נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, וְשָׁלַח מֶלֶךְ מוֹאָב אַחֲרָיו וְלֹא רָצָה לִתְּנוֹ, וְהוּא הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה נָחָשׁ עִם דָּוִד, וּלְפִיכָךְ נִתְגָּרֶה עִם הַמּוֹאָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ח, ב): וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה. עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, כְּמָה דְתֵימָא (מלכים א יא, טז): כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם, וּכְתִיב (שמואל ב ח, יד): וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד. עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל ב ח, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. דָּבָר אַחֵר, לִי גִלְעָד וגו', אָמַר סוֹמָה בַּר כְּתָבָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָמַר הָאֱלֹהִים אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַמֵּתִים חַיִּים אַתְּ אֱמֹר לוֹ הֲרֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁהוּא בָּא מִגִּלְעָד, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, א): וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתּשָׁבֵי גִלְעָד, הוּא מֵעִיד שֶׁכְּבָר הֶחֱיֵיתִי אֶת הַמֵּת בְּנָהּ שֶׁל צָרְפִית עַל יָדוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֱוֵי: לִי גִלְעָד. וְלִי מְנַשֶּׁה, אִם בָּא אָדָם לוֹמַר שֶׁאֵין הָאֱלֹהִים מְקַבֵּל אֶת הַשָּׁבִים, הֲרֵי מְנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָּה יָבוֹא וְיָעִיד שֶׁלֹא הִרְשִׁיעַ בְּרִיָה בָּעוֹלָם לְפָנַי כְּמוֹתוֹ, וּבִשְׁעַת תְּשׁוּבָה קִבַּלְתִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג, יג): וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלָיִם לְמַלְכוּתוֹ. אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשְׁי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הָאֱלֹהִים פּוֹקֵד עֲקָרוֹת, הֲרֵי אֶלְקָנָה שֶׁמֵּהַר אֶפְרָיִם מֵעִיד שֶׁפָּקַדְתִּי אֶת חַנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, כא): כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה. יְהוּדָה מְחֹקְקִי, אִם בָּא אָדָם לוֹמַר שֶׁאֵין הָאֱלֹהִים מַצִּיל מִן הָאֵשׁ, הֲרֵי חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מְעִידִים שֶׁהִצַּלְתִּים מִן הָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ג, כח): דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי וגו'. דָּבָר אַחֵר, יְהוּדָה מְחֹקְקִי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל מִן חַיּוֹת רָעוֹת, הֲרֵי דָּנִיֵּאל שֶׁהָיָה מִיהוּדָה מֵעִיד שֶׁהִצַּלְתִּיו מִן הָאֲרָיוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל ו, כג): אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי. מוֹאָב סִיר רַחְצִי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַפֵּא אֶת הַמְצֹרָע, הֲרֵי נַעֲמָן יָבוֹא וְיָעִיד שֶׁרְפָאתִיו עַל יְדֵי רְחִיצַת הַיַּרְדֵּן וְהֵסַרְתִּי הַצָּרַעַת מֵעָלָיו, כְּמָה דְתֵימָא (מלכים ב ה, יד): וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר. וְלָמָּה קָרָא לְנַעֲמָן מוֹאָב, עַל שֵׁם שֶׁשָּׁמַע לַעֲצַת עֲבָדָיו, כְּמָה דְתֵימָא (מלכים ב ה, יג): וַיִּגְשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלֹא תַעֲשֶׂה וגו', לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב עַל שֵׁם אָבִי. דָּבָר אַחֵר, מוֹאָב סִיר רַחֲצִי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל מִן הַמַּיִם יָבוֹא משֶׁה שֶׁנִּקְרָא אָבִי, כְּמָה דְתֵימָא (דברי הימים א ד, יח): וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהֻדִיָה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדֹר וגו', שֶׁהֵסַרְתִּי אוֹתוֹ מִן הַטְּבִיעָה עַל יְדֵי רְחִיצַת בַּת פַּרְעֹה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות ב, ה ו): וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וגו' וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וגו'. עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל מִן הָעֵץ, יָבוֹא מָרְדְּכַי וְיָעִיד שֶׁהִצַּלְתִּיו מִן הָעֵץ שֶׁהֵכִין לוֹ הָמָן שֶׁהָיָה עֲמָלֵקִי מִזֶּרַע אֱדוֹם, וַהֲשִׁבֹתִי לוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ (אסתר ט, כה): וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ, לְכָךְ נֶאֱמַר עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, עַל הָמָן הָאֲדוֹמִי הִשְׁלַכְתִּי נַעֲלִי, שֶׁהֵמַתִּי אוֹתוֹ בְּחֶנֶק בִּנְעִילַת גְּרוֹנוֹ. עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל חַלָּשׁ מִיַּד גִּבּוֹר בְּלֹא חֶרֶב וּבְלֹא חֲנִית, יָבוֹא דָּוִד וְיָעִיד, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א יז, מז): וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל א יז, נב): וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים וגו'. דָּבָר אַחֵר, לִי גִלְעָד וגו', מְדַבֵּר בְּאַרְבָּעָה שֶׁהִקְרִיבוּ בְּאִסּוּר בָּמָה, לִי גִלְעָד, אָמַר הָאֱלֹהִים שֶׁלֹא יָבוֹא אָדָם וִיהַרְהֵר אַחַר אֵלִיָּהוּ שֶׁמִּגִּלְעָד שֶׁהִקְרִיב בְּאִסּוּר בָּמָּה וּבָנָה מִזְבֵּחַ בְּהַר הַכַּרְמֶל וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, וְהַתּוֹרָה אָסְרָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, יג יד): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וגו' כִּי אִם בַּמָּקוֹם וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, לו): וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי, הֱוֵי: לִי גִלְעָד. וְלִי מְנַשֶּׁה, שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם וִיהַרְהֵר אַחַר גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ שֶׁהָיָה מִן מְנַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ו, טו): הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל וגו', שֶׁהִקְרִיב בְּאִסּוּר בָּמָּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא שֶׁבַע עֲבֵרוֹת עָבַר גִּדְעוֹן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁקֵּרַב וְהָיָה זָר, וּבֶן כּוֹמָרִים, וְהִקְרִיב בַּלַּיְלָה, וּמֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה, וְשׁוֹר מֻקְצֶה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְשׁוֹר נֶעֱבָד, וּבְאִסּוּר בָּמָּה, שֶׁהֲרֵי הַמִּשְׁכָּן הָיָה בְּשִׁלֹה, אָמַר הָאֱלֹהִים אַל יְהַרְהֵר אָדָם אַחֲרָיו, לִשְׁמִי עָשָׂה וַאֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ו, כה כו): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ ה' קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וגו' וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וגו', וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת. הֱוֵי וְלִי מְנַשֶּׁה. וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, זֶה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שֶׁבָּא מֵאֶפְרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, ח): לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, אִם בָּא אָדָם לוֹמַר לָמָּה בָּנָה מִזְבֵּחַ בְּהַר עֵיבָל, כְּמָה דְתֵימָא (יהושע ח, ל): אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל, וַהֲלוֹא הַמִּשְׁכָּן הָיָה שָׁם, וּכְתִיב בַּתּוֹרָה (ויקרא יז, ג): אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט וגו', אָמַר הָאֱלֹהִים אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז, ה): וּבָנִיתָ שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים וגו'. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ח, לא): כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל [והעלית] וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת וגו', הֱוֵי: וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי. יְהוּדָה מְחֹקְקִי, זֶה דָּוִד שֶׁבָּא מִיהוּדָה, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם לָמָּה הִקְרִיב דָּוִד בְּאִסּוּר בָּמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כד, כב): רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וגו', אָמַר הָאֱלֹהִים אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כד, יח): הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ וגו'. מוֹאָב סִיר רַחֲצִי וגו', אֵלּוּ שָׁלשׁ אֻמּוֹת אָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לִכְשֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ לִירַשׁ אֶת אַרְצָם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב, ט): אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וגו', וְכֵן אֱדוֹם, דִּכְתִיב (במדבר ב, ה): אַל תִּתְגָרוּ בָם. אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות יג, יז): וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, קְרוֹבָה הָיְתָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ (בראשית כא, כג): וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִי, וַעֲדַיִן נֶכְדּוֹ הָיָה קַיָּם, וְלֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַתִּיר שְׁלָשְׁתָּן לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, יד): וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה וגו', וּמְתַרְגְּמִין וְיִתְחַבְּרוּן כְּתַף חָד לְמִמְחֵי יַת פְּלִשְׁתָּאֵי, לְכָךְ נֶאֱמַר: עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי. (ישעיה יא, יד): אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, כְּמָה דְתֵימָא מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי. דָּבָר אַחֵר (תהלים ס, ט): וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, זֶה שְׁמוּאֵל בֶּן אֶלְקָנָה שֶׁהָיָה אֶפְרָתִי וְהִקְרִיב בְּאִסּוּר בָּמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ז, ט): וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לַה', אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נַעֲשׂוּ בַּטָּלֶה שֶׁל שְׁמוּאֵל, הוּא וְעוֹרוֹ וּמְחֻסָּר זְמָן וְלֵוִי הָיָה, וּמִנַּיִן שֶׁקִּבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרְבָּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ז, ט): וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה', הֱוֵי: וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי. דָּבָר אַחֵר, וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, מְדַבֵּר בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם וְהוּא עָשָׂה מִלְחָמָה בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו, טו): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר וגו', וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה שַׁבָּת, שֶׁאֵין שִׁבְעָה לְעוֹלָם בְּלֹא שַׁבָּת, וּלְפִי שֶׁהָיָה יוֹם שַׁבָּת אוֹתוֹ יוֹם שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת יְרִיחוֹ, לְכָךְ הֶחֱרִים אֶת יְרִיחוֹ קֹדֶשׁ לַה', כְּמָה דְתֵימָא (יהושע ו, יז): וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה' וגו', אָמַר יְהוֹשֻׁעַ הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ וְכָל מַה שֶּׁנִּכְבַּשׁ בַּשַּׁבָּת יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַה', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ו, יט): וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַה' אוֹצַר ה' יָבוֹא. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן כְּעִיר הַנִּדַּחַת עֲשָׂאָהּ, וַהֲרֵי עִיר הַנִּדַּחַת אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יז): וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ו, כא): וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב. אָמַר רַבִּי יוּדָא הַלֵּוִי בַּר שָׁלוֹם, לִמֵּד לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ הוֹאִיל וְכָבַשְׁנוּ אוֹתָהּ תְּחִלָּה נַקְדִּישׁ אֶת כָּל שְׁלָלָהּ לַגָּבוֹהַּ. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם הֵיאַךְ חִלֵּל יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַשַּׁבָּת וגו', אֱמֹר לוֹ עַל פִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו, ב ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי וגו' וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר וגו' וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר וגו', וְאִי אֶפְשָׁר לְשִׁבְעָה יָמִים בְּלֹא שַׁבָּת, הֱוֵי: וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי. דָּבָר אַחֵר, וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, מְדַבֵּר בִּנְשִׂיא אֶפְרָיִם, שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו', מִנַּיִן שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה, לְפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁהִתְחִילוּ הַנְּשִׂיאִים יוֹם רִאשׁוֹן הָיָה, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁיּוֹם שְׁבִיעִי לְהַקְרָבָה שַׁבָּת הָיָה, שֶׁלֹא תֹאמַר הֵיאַךְ חִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וַהֲלוֹא אֵין קָרְבַּן יָחִיד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְזֶה הִקְרִיב בַּשַּׁבָּת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עַל פִּיו עָשָׂה שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי לְמשֶׁה (במדבר ז, יא): נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּלֹא הֶפְסֵק יַקְרִיבוּ זֶה אַחַר זֶה, הֱוֵי: וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, לְכָךְ נֶאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו':

“On the seventh day, prince of the children of Ephraim, Elishama son of Amihud” (Numbers 7:48). “On the seventh day, prince of the children of Ephraim, Elishama son of Amihud” – that is what is written: “Gilead is mine, and Manasseh is mine, and Ephraim is my stronghold, Judah my lawgiver” (Psalms 60:9). We learned there: Three kings and four commoners do not have a share in the World to Come. Three kings: Yerovam, Ahab, and Menashe. Rabbi Yehuda says: Menashe has a share in the World to Come, as it is stated: “He prayed to Him, and He acceded to his entreaty, and heard his supplication, and restored him to Jerusalem to his kingdom” (II Chronicles 33:13). They said: To his kingdom He restored him, but He did not restore him to life in the World to Come. Four commoners: Bilam, Do’eg, Aḥitofel, and Geḥazi. Who enumerated them? Rav said: The members of the Great Assembly enumerated them. They sought to add Solomon with them, and the image of David’s likeness came and prostrated itself before them, but they paid it no heed. Fire emerged from the Holy of Holies and ignited a fire around them, but they paid it no heed. A Divine Voice emerged and said to them: ‘“Have you seen a man quick in his work…?” (Proverbs 22:29). One who gave precedence to My Temple before his house, moreover, he built My Temple in seven years and built his house in thirteen years, shall he stand before darkness? No, rather, “he will stand before kings; he will not stand before darkness” (Proverbs 22:29)’; but they paid it no heed. It then said to them: “Is it because of you that He will repay? For you rejected; will it be you who chooses and not I? What do you know, that you speak?” (Job 34:33). Immediately they refrained from adding him to them. Those who engage in interpretating difficult passages say: All of them have a share in the World to Come except for Bilam. What is the source? “Gilead is mine, and Manasseh is mine, [and Ephraim is my stronghold, Judah my lawgiver.] Moav is my washbasin; [I will cast my shoe at Edom; Philistia will be crushed because of me]” (Psalms 60:9–10). “Gilead is mine” – this is Ahab, king of Israel, who died in Ramot Gilead. “Manasseh is mine” – in its plain sense; this is Menashe son of Hezekiah. “Ephraim is my stronghold” – this is Yerovam son of Nevat of the tribe of Ephraim. “Judah my lawgiver” – this is Aḥitofel, who descended from Judah. “Moav is my washbasin” – this is Geḥazi, who was stricken through bathing. “I will cast my shoe at Edom” – this is Do’eg the Edomite. Israel said before the Holy One blessed be He: ‘What can we do? A king of Israel curses them: “Men of bloodshed and deceit will not live out half their days”’ (Psalms 55:24). The Holy One blessed be He said: ‘It is incumbent upon Me to render them comrades with one another.’ That is what is written: “Philistia [Peleshet] will be crushed because of me” – I must search [lefalesh] for good deeds for them, and render them comrades with one another. There they said: It is written: “Philistia will be crushed because of me”; the ministering angels said before the Holy One blessed be He: ‘If the one who killed the Philistine [hapelishti] and possessed Gat for your children will come, what will You do to him?’ He said to them: ‘It is incumbent upon Me to render them comrades with one another.’ Another matter: “Gilead is Mine, and Manasseh is Mine” (Psalms 60:9) – because there is a great dispute regarding the anointed. Some say: Seven, as it is stated: “We will raise seven shepherds against it” (Micah 5:4). Some say: Eight – “and eight princes of men” (Micah 5:4). But there are only four that are explicit, as it is stated: “The Lord showed me four craftsmen. I said: What are these coming to do? He said, saying: These, the horns that scattered [Judah]…” (Zechariah 2:3–4). These are the four craftsmen: David came and explains: “Gilead is Mine” – this is Elijah, who was a resident of Gilead. “Manasseh is Mine” – this is the messianic king, who will stand from Manasseh, as it is stated: “[Rouse Your might] before Ephraim, Benjamin, and Manasseh” (Psalms 80:3). “Ephraim is My stronghold” (Psalms 60:9) – this is the [one] anointed for war, who comes from Ephraim, as it is stated: “A firstborn bull is his majesty, [and his horns are the horns of the wild-ox…they are the myriads of Ephraim]” (Deuteronomy 33:17). “Judah My lawgiver” (Psalms 60:9) – this is the great redeemer, who comes from the descendants of the sons of David. “Moav is My washbasin” (Psalms 60:10) – what is “Moav is My washbasin”? God said: Even when these redeemers come, I will not come and assist them until the Moavites come with them. “I will cast My shoe at Edom” (Psalms 60:10) – what will I do? I will remove My shoes and tread on them and trample them with My heels. Likewise, it says: “[Who is coming from Edom.… why are Your clothes red?...] I have trodden a winepress alone…” (Isaiah 63:1–3). They stated a parable: To what is this matter analogous? It is to a king of flesh and blood who built four palaces in four provinces. He entered the first, ate and drank, but did not remove his shoe, and the same is true of the second, and the same is true of the third. When he came to the fourth, he ate and drank and removed his shoe. He said: ‘Go out and bring me all the prominent people who are in this province and have them set food before me.’ They said to him: ‘Why, when you entered the first, you ate and drank but did not remove your shoe, but in this one, you removed your shoe and ate and drank?’ He said to them: ‘When I entered the first, my mind was not settled, and the same is true of the second, and the same is true of the third. The whole time I was saying: When will I see that moment when I can enter the last one. Now that I entered, immediately, my mind settled.’ So too, the Holy One blessed be He waged war against Pharaoh, Amalek, Sisera, Sennacherib, Nebuchadnezzar, Haman, and the Greek kings, but He will not be placated until He takes vengeance against Edom itself. That is, “I will cast My shoe at Edom” (Psalms 60:10). “Philistia [Peleshet] will be crushed because of me” (Psalms 60:10) – I will knock down the foundations [apil shatoteha] of Edom and engender your redemption. Likewise it says: “They will build, and I will demolish.… Your eyes will see…” (Malachi 1:4–5). Another matter: “Gilead is mine, and Manasseh is mine…” (Psalms 60:9) – it is speaking of David. When Saul died, Avner son of Ner stood and crowned Ish Boshet son of Saul king over Gilead, over Yizre’el, and over Ephraim, just as it says: “Avner son of Ner, the commander of the army for Saul, took Ish Boshet son of Saul…” (II Samuel 2:8), and it says: “He crowned him king over the Gilad, over Ashur, over Yizre’el, over Ephraim…” (II Samuel 2:9). Yizre’el belonged to Manasseh, as it is written: “The children of Joseph said: The highlands will not be sufficient for us, and there are iron chariots among all the Canaanites who live in the land of the valley, those who are in Beit She’an and its environs, and those who are in the Yizre’el Valley” (Joshua 17:16). David began saying: Even though Avner supports Saul’s son to crown him king over those tribes, the Holy One blessed be He will make me king over all of them. That is what is written: “Gilead is mine, and Manasseh is mine, and Ephraim is my stronghold, Judah my lawgiver” (Psalms 60:9). Likewise it says: “[In Hebron he reigned over Judah for seven years and six months,] and in Jerusalem he reigned thirty-three years over all Israel and Judah” (II Samuel 5:5). “Moav is My washbasin [sir raḥatzi]” (Psalms 60:10) – because when David fled from before Saul, he took his father and mother to the king of Moav, because he feared Saul. He trusted them because he descended from Ruth the Moavite; that is what is written: “David went from there to Mitzpe of Moav, and he said to the king of Moav: Please, let my father and my mother go with you until I know what God will do to me” (I Samuel 22:3). And it says: “He led them before the king of Moav, and they remained with him all the days that David was in the citadel” (I Samuel 22:4). That is why it is called sir; just as meat is cooked in a pot [sir], so too, they were consumed there, as the king of Moav killed them. From among them only one brother of David escaped, who fled to Naḥash king of Amon. The king of Moav sent after him, but he [Naḥash] did not want to hand him [David’s brother] over. That is the kindness that Naḥash performed for David; therefore, he waged war with the Moavites. That is what is written: “He smote Moav, and he measured them with a rope, laying them on the ground. He measured two ropes to put to death, and one rope length to keep alive. The Moavites became servants and bearers of tribute to David” (II Samuel 8:2). “I will cast My shoe at Edom” (Psalms 60:10) – just as it says: “For Yoav and all Israel had stayed there six months, until he eliminated every male in Edom” (I Kings 11:16). And it is written: “All the Edomites became servants to David” (II Samuel 8:14). “Philistia will be crushed because of me” (Psalms 60:10) – just as it says: “It was thereafter that David smote the Philistines and subdued them, and David took Meteg Ama from the possession of the Philistines” (II Samuel 8:1). Another matter: “Gilead is Mine…” (Psalms 60:9) – Soma bar Ketava said in the name of Rabbi Shimon ben Lakish: God said: Were a person to say to you that the dead do not live, you say to him: Elijah, who came from Gilead, as it is stated: “Elijah the Tishbite, of the residents of Gilad, said” (I Kings 17:1), he will attest that I already brought the dead to life, the son of the woman from Tzarefat, through him in this world; that is, “Gilad is Mine.” “Manasseh [Menashe] is Mine” (Psalms 60:9) – if a person comes to say that God does not receive penitents, Menashe son of Hezekiah will come and attest. As there was no creature in the world who was as wicked as he had been, but when he repented, I received him, as it is stated: “He prayed to Him, and He acceded to his entreaty, and heard his supplication, and restored him to Jerusalem to his kingdom” (II Chronicles 33:13). “And Ephraim is My stronghold” (Psalms 60:9) – if a person were to say to you that God does not remember the barren, [then] Elkana, who was from the Ephraim highlands, attests that I remembered Hannah, as it is stated: “For the Lord remembered Hannah” (I Samuel 2:21). “Judah My lawgiver” (Psalms 60:9) – if a person comes to say to you that God does not rescue from fire, Ḥananya, Mishael, and Azarya attest that I rescued them from the fire, as it is stated: “Who sent His angel, and rescued His servants…” (Daniel 3:28). Another matter: “Judah my lawgiver” (Psalms 60:9) – if a person were to say to you that the Holy One blessed be He does not rescue from wild beasts, Daniel, who was from Judah, attests that I rescued him from the lions, just as it says: “My God sent His angel, and he shut the lions’ mouths, and they did not harm me” (Daniel 6:23). “Moav is My washbasin” (Psalms 60:10) – if a person were to say to you that the Holy One blessed be He does not heal the leper, Naaman will come and attest that I healed him by bathing in the Jordan, and I removed the leprosy, just as it says: “He went down and immersed himself seven times in the Jordan in accordance with the word of the man of God, and his flesh returned like the flesh of a small lad, and he was cleansed” (II Kings 5:14). Why did he call Naaman Moav? It is because he heeded the counsel of his servants, just as it says: “His servants approached and spoke with him, and said: My father [avi], had the prophet spoken to you to perform a difficult matter, would you not do it?…” (II Kings 5:13)? That is why he is called Moav, after avi. Another matter: “Moav is My washbasin” (Psalms 60:10) – were a person to say to you that the Holy One blessed be He does not rescue from the water, let Moses, who is called avi, just as it says: “And his Judean wife bore Yered father [avi] of Gedor…[these are the sons of Bitya daughter of Pharaoh]” (I Chronicles 4:18), attest, as I removed him from drowning by means of the bathing of Pharaoh’s daughter, just as it says: “Pharaoh’s daughter went down to bathe in the Nile.… She opened it and she saw the child…” (Exodus 2:5–6). “I will cast My shoe at Edom” (Psalms 60:10) – were a person to say to you that the Holy One blessed be He does not rescue from the gallows, let Mordekhai come and attest, as I rescued him from the gallows that Haman, who was an Amalekite, from the offspring of Edom, prepared for him, and I caused his wickedness to recoil upon his own head: “And they hanged him and his sons on the gallows” (Esther 9:25). That is why it is stated: “I will cast My shoe at Edom” – at Haman the Edomite I cast my shoe [naali]; I killed him by strangulation with the constricting of [ne’ilat] his throat. “Philistia will be crushed because of me” (Psalms 60:10) – were a person to say to you that the Holy One blessed be He does not rescue the weak from the powerful without a sword and without a spear, let David come and attest, just as it says: “And all this assembly will know that neither with sword nor with spear will the Lord rescue, for the war is the Lord’s” (I Samuel 17:47), just as it says: “The men of Israel and Judah rose, and they shouted, and they pursued the Philistines.… [The Philistines’ slain fell…]” (I Samuel 17:52). Another matter: “Gilead is mine…” (Psalms 60:9) – it is speaking of four who sacrificed offerings during the prohibition of improvised altars [bamot]. “Gilead is mine” – God said: Let no person come and suspect Elijah from Gilead, as he sacrificed offerings during the prohibition of bamot, built an altar on Mount Carmel, and sacrificed an offering on it. The Temple was in existence, and the Torah prohibited it for him, as it is stated: “Beware, lest you offer up your burnt offerings [in any place that you see]. Rather, in the place [that the Lord will choose…there you shall offer up your burnt offerings]” (Deuteronomy 12:13–14). The Holy One blessed be He said: It is I who said to him to do so, as it is stated: “At Your word I performed [all these matters]” (I Kings 18:36). That is, “Gilead is mine.” “Manasseh is mine” (Psalms 60:9) – let no person say and suspect Gideon son of Yoash, who was from Manasseh, as it is stated: “Behold, my family is the most impoverished [in Manasseh]” (Judges 6:15), who sacrificed offerings during the prohibition of bamot. Rabbi Abba bar Kahana said: Gideon violated seven transgressions at that moment. He sacrificed and he was a non-priest and the son of an idolatrous priest, he sacrificed at night, with the wood of an ashera, it was a bull designated for idol worship, a bull that was worshipped, and during the prohibition of bamot, as the Tabernacle was in Shilo. God said: Let no man suspect him; he did it in My name, and it is I who said it to him, as it is stated: “It was on that night that the Lord said to him: Take your father’s large bull…[and cut down the ashera that is next to it]. Build an altar to the Lord your God atop this massive rock, in an appropriate place…and offer up a burnt offering with the wood of the ashera that you will cut down” (Judges 6:25–26). That is, “And Manasseh is mine.” “And Ephraim is my stronghold” (Psalms 60:9) – this is Joshua son of Nun, who descended from Ephraim, as it is stated: “For the tribe of Ephraim, Hoshe’a son of Nun” (Numbers 13:8). Were a person to come and say: Why did he build an altar on Mount Eval, just as it says: “Then Joshua built an altar to the Lord, God of Israel, on Mount Eval” (Joshua 8:30); but was the Tabernacle not there, and it is written in the Torah: “Any man from the house of Israel, who shall slaughter…[outside the camp]…” (Leviticus 17:3). God said: It is I who said to him: “As Moses servant of the Lord had commanded the children of Israel, as it is written in the book of the Torah of Moses; it was an altar of whole stones, on which no one had wielded iron; they offered up burnt offerings…” (Joshua 8:31). That is, “and Ephraim is my stronghold.” “Judah my lawgiver” (Psalms 60:9) – this is David, who descended from Judah. Were a person to say to you: Why did David sacrifice during the prohibition of bamot, as it is stated: “See, the cattle is for the burnt offering…” (II Samuel 24:22); God said: It is I who said to him, as it is stated: “Establish an altar to the Lord [on the threshing floor of Aravna the Yevusite]” (II Samuel 24:18). “Moav is My washbasin” (Psalms 60:10) – these three nations, the Holy One blessed be He prohibited Israel to possess their lands when they entered the land. From where is it derived? It is as it is stated: “Do not besiege Moav…” (Deuteronomy 2:9). Likewise Edom, as it is written: “Do not provoke them” (Deuteronomy 2:5). The land of the Philistines, from where is it derived? It is as it is written: “God did not guide them via the land of the Philistines, for it was near” (Exodus 13:17) – the oath that Abraham took to Avimelekh was near: “Now take an oath to me here by God that you will not deceive me, or my son, or my son’s son” (Genesis 21:23), and his grandson was still alive. But in the future, the Holy One blessed be He will permit the three of them to Israel, as it is stated: “They will fly shoulder to shoulder against the Philistines to the west” (Isaiah 11:14), which is translated: They will join together shoulder to shoulder to eradicate the Philistines. That is why it is stated: “Philistia will be crushed because of me” (Psalms 60:10). “Their onslaught will be against Edom and Moav” (Isaiah 11:14) – just as it says: “Moav is My washbasin,” “I will cast My shoe at Edom” (Psalms 60:10). Another matter: “And Ephraim is my stronghold” (Psalms 60:9) – this is Samuel son of Elkana, who was an Ephraimite and sacrificed during the prohibition of a bama, as it is stated: “Samuel took one suckling lamb and offered it up in its entirety as a burnt offering to the Lord” (I Samuel 7:9). Rabbi Abba bar Kahana said: Three transgressions were performed regarding Samuel’s lamb: It with its hide, its time had not yet come, and he was a Levite. From where is it derived that the Holy One blessed be He accepted his offering? It is as it is stated: “Samuel cried to the Lord on behalf of Israel, and the Lord answered him” (I Samuel 7:9). That is, “and Ephraim is my stronghold.” Another matter: “And Ephraim is my stronghold” (Psalms 60:9) – it is speaking of Joshua, who was from the tribe of Ephraim, and he waged war on Shabbat, as it is stated: “It was on the seventh day, and they rose early at dawn, and circled the city…” (Joshua 6:15). From where is it derived that it was Shabbat? It is, as there are never seven days without Shabbat. Because the day that they conquered Jericho was Shabbat, that is why he proscribed Jericho sacred to the Lord, just as it says: “The city shall be proscribed; it and everything that is in it are for the Lord” (Joshua 6:17). Joshua said: Shabbat is entirely sacred, and everything that is conquered on Shabbat shall be sacred to the Lord. Likewise it says: “All silver and gold, and vessels of bronze and iron are sacred to the Lord; they shall come to the treasury of the Lord” (Joshua 6:19). Rabbi Berekhya HaKohen said: He rendered it like an idolatrous city, and benefit from an idolatrous city is prohibited, as it is stated: “You shall burn the city and all its spoils in fire, [completely, to the Lord your God, and it shall be an eternal mound; it shall not be rebuilt]” (Deuteronomy 13:17). Likewise it says: “They destroyed everything that was in the city, both man and woman, both youth and old man, and ox, sheep, and donkey, by sword” (Joshua 6:21). Rabbi Yuda HaLevi bar Shalom said: He taught Israel what the Holy One blessed be He had said: “The first of your kneading basket you shall separate as a loaf as a gift” (Numbers 15:20); Joshua said: Since we conquered it first, we will consecrate all its spoils to the Most High. Were a person to say to you: ‘How could it be that Joshua desecrated the Shabbat,’ say to him: ‘He did so according to the Holy One blessed be He, as it is stated: “The Lord said to Joshua: See, I have delivered [Jericho into your hand].… You shall circle the city…[So you shall do six days].… and on the seventh day you shall circle the city [seven times]”’ (Joshua 6:2–4). It is impossible for there to be seven days without Shabbat. That is, “and Ephraim is my stronghold.” Another matter: “And Ephraim is my stronghold” (Psalms 60:9) – it is speaking of the prince of Ephraim, who presented his offering for the dedication of the altar on Shabbat day, as it is stated: “On the seventh day, prince of the children of Ephraim…” From where is it derived that it was Shabbat day? It is as we said that the day that the princes began was Sunday. From here you derive that the seventh day of presenting the offering was Shabbat. Do not say: How could he have desecrated the Shabbat; after all, an individual offering does not override Shabbat but he presented his offering on Shabbat? The Holy One blessed be He said: He did not do so of his own accord, as I said to Moses: “One prince on each day, one prince on each day, they shall present their offering for the dedication of the altar” (Numbers 7:11). With no interruption they shall present their offering, one after another. That is, “and Ephraim is my stronghold.” That is why it is stated: “On the seventh day, prince of the children of Ephraim…”

Section 2ב׳

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב מא, ג): מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם וגו', אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי אַבָּא מִי שֶׁאֵין לוֹ נְכָסִים וְעוֹשֶׂה צְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים וְנוֹתֵן שְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, מִי שֶׁאֵין לוֹ בַּיִת וְעוֹשֶׂה מְזוּזָה, מִי שֶׁאֵין לוֹ טַלִּית וְעוֹשֶׂה צִיצִית, מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים וּמוֹהֵל, וְעוֹשֶׂה סְפָרִים וּמַשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זֶה הִקְדִּים וְקִיֵּם מִצְוֹתַי עַד שֶׁלֹא נָתַתִּי לוֹ בַּמֶּה לְקַיְּמָן, צָרִיךְ אֲנִי לְשַׁלֵּם, לִתֵּן לוֹ מָמוֹן וּבָנִים שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִים בַּסְּפָרִים, הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וַאֲשַׁלֵּם לוֹ שְׂכָרָהּ, לָמָּה, שֶׁאֵינִי חָסֵר דָּבָר, שֶׁהָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁלִּי הוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר (איוב מא, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא. דָּבָר אַחֵר, מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, מְדַבֵּר בְּאַבְרָהָם שֶׁמֵּעַצְמוֹ הִכִּיר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דִכְתִיב (משלי יד, יד): מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וגו', מַהוּ מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אוֹמֵר אוֹתוֹ הַלֵּב שֶׁהוּא מָלֵא סִיגִים, מִדְּרָכָיו עָתִיד לְהִשְׂתַּבֵּעַ. וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב, זֶה הָיָה אַבְרָהָם שֶׁהִכִּיר מֵעַצְמוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ הֵיאַךְ לְהַכִּיר אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ, וְזֶהוּ אֶחָד מֵאַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם שֶׁמֵּעַצְמָם הִכִּירוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִיּוֹב הִכִּיר מֵעַצְמוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (איוב כג, יב): מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי פִיו. חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַף הוּא מֵעַצְמוֹ הִכִּיר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב עָלָיו (ישעיה ז, טו): חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב. וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מֵעַצְמוֹ הִכִּיר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכֵן אַבְרָהָם אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁלִּי הֵם, כְּמָה דְתֵימָא (איוב מא, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא, וְאוֹמֵר (תהלים כד, א): לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, וְאַתָּה הוֹדַעְתָּ שְׁמִי בָּעוֹלָם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַקְנֶה אוֹתְךָ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יט): וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, לָמָּה, תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא. דָּבָר אַחֵר, מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי חִיָּא כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה אַבְרָהָם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת פָּרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו בִּיצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם וְעָתִיד לִתֵּן אוֹתָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם (בראשית יח, ד): יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּרַע לְבָנָיו (שמות ו, ז): וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי, כְּנֶגֶד יֻקַּח נָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין לִי אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן (ישעיה יד, ב): וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם, בְּאַבְרָהָם כְּתִיב מְעַט מַיִם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְבָנָיו מַיִם בִּיצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם (שמות יז, ו): וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְלֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן (דברים ח, ז): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם וגו', וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ מִנַּיִן (ישעיה ל, כה): וְהָיָה עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָֹּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם, וְכֵן (ישעיה מא, יח): אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית יח, ד): וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְתָנָהּ לְבָנָיו בִּיצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם (יחזקאל טז, ט): וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (ישעיה א, טז): רַחֲצוּ הִזַּכּוּ, וְלֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן (ישעיה ד, ד): אִם רָחַץ ה' וגו'. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית יח, ד): וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, שֶׁעָשָׂה לָהֶם סֻכָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה סֻכּוֹת לְבָנָיו בִּיצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם (ויקרא כג, מג): כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (תהלים קמ, ח): סַכּוֹתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק, מַהוּ בְּיוֹם נָשֶׁק, בְּיוֹם זִיּוּנָם שֶׁל שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, וְלֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן (ישעיה ד, ו): וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם וגו', הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (קהלת יא, א): שְׁלַח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים וגו'. דָּבָר אַחֵר, מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, מְדַבֵּר בְּיוֹסֵף שֶׁהוא הִקְדִּים וְשִׁמַּר אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתָּנָה (בראשית מג, טז): וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶרֶב שַׁבָּת הָיְתָה וְאֵין הָכֵן אֶלָּא לַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ה): וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹסֵף אַתָּה שִׁמַּרְתָּ אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם לְבֶן בִּנְךָ שֶׁיְּהֵא מַקְרִיב קָרְבָּנוֹ בַּשַּׁבָּת, מַה שֶּׁאֵין יָחִיד מַקְרִיב, וְעָלַי לְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ בְּרָצוֹן, הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, מִמַּה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו':

“On the seventh day…” – that is what is written: “Who preceded Me? I will pay…” (Job 41:3). Rabbi Tanḥum ben Rabbi Abba said: One who has no property but performs acts of charity and kindness; one who has no children but pays the wages of Bible teachers and Mishna teachers; one who does not have a house but prepares a mezuza , one who has no garment but prepares ritual fringes; one who has no sons but circumcises; one who prepares books and lends them to others, the Holy One blessed be He says: This one preceded and fulfilled My mitzvot before I provided him with the means to fulfill them; I must pay, give him money and children who will read these books. That is, “Who preceded Me” – to perform a mitzva; and I will pay his reward. Why? It is because I lack nothing, as the world and all its contents are Mine. That is why it is stated: “Everything beneath the heavens is Mine” (Job 41:3). Another matter: “Who preceded Me? I will pay” (Job 41:3) – it is speaking of Abraham, who recognized the Holy One blessed be He on his own, just as it is written: “A wayward [sug] heart will be sated from its ways…” (Proverbs 14:14).What is, “a wayward heart will be sated from its ways”? Rabbi Abba bar Kahana said: It is a heart that is filled with dross [sigim]; it is destined to be sated because of its ways. “But a good man will be above him” (Proverbs 14:14) – this is Abraham, who recognized the Holy One blessed be He on his own. There was no person who taught him how to recognize the Holy One blessed be He; rather he did so on his own. This is one of four people who recognized the Holy One blessed be He on their own. Job recognized the Holy One blessed be He on his own; from where is it derived? It is as it says: “From my practice I treasured the sayings of His mouth” (Job 23:12). Hezekiah king of Judah, too, recognized the Holy One blessed be He on his own; from where is it derived? It is as it is written in his regard: “He will eat butter and honey, by his knowledge, spurning the bad and choosing the good” (Isaiah 7:15). The messianic king recognized the Holy One blessed be He on his own. Likewise, Abraham, the Holy One blessed be He said to him: ‘The upper world and the world below are Mine,’ just as it says: “Everything beneath the heavens is Mine” (Job 41:3), and it says: “The earth and all its contents are the Lord’s” (Psalms 24:1). ‘You caused My name to be known in the world; as you live, I will grant you the upper world and the world below, as it is stated: “He blessed him, and he said: Blessed is Abram to God, the Most High, Master of heaven and earth” (Genesis 14:19). That is, “who preceded Me? I will pay.” Why? It is because “everything beneath the heavens is Mine.” Another matter: “Who preceded Me? I will pay” (Job 41:3) – Rabbi Elazar ben Rabbi Ḥiyya said: Everything that Abraham performed for the ministering angels, the Holy One blessed be He repaid his descendants upon their exodus from Egypt, and He is destined to give them in the future. You find regarding Abraham: “Please, let a little water be taken” (Genesis 18:4). The Holy One blessed be He, too, repaid his descendants: “I will take you for Me” (Exodus 6:7) – corresponding to “Please, let [a little water] be taken.” Rabbi Yoḥanan said: I have derived only regarding this world, regarding the future, from where is it derived? “The peoples will take them and bring them to their place” (Isaiah 14:2). Regarding Abraham it is written: “A little water,” and the Holy One blessed be He provided water for his descendants upon their exodus from Egypt: “You shall strike the rock, and water will emerge from it” (Exodus 17:6). Regarding the future, from where is it derived? “For the Lord your God is bringing you to a good land, a land of streams of water…” (Deuteronomy 8:7). Regarding the Messianic Era, from where is it derived? “There will be pools and streams of water on every lofty mountain and on every high hill” (Isaiah 30:25). Likewise, “I will open rivers on the bare hills” (Isaiah 41:18). Regarding Abraham it is written: “Wash your feet” (Genesis 18:4). The Holy One blessed be He granted it to his descendants upon their exodus from Egypt: “I washed you in water” (Ezekiel 16:9). And in the Land of Israel: “Wash, purify yourselves” (Isaiah 1:16). Regarding the future, from where is it derived? “When the Lord will have washed [the excrement of the daughters of Zion]” (Isaiah 4:4). Regarding Abraham it is written: “And recline beneath the tree” (Genesis 18:4), as he crafted a booth [sukka] for them. The Holy One blessed be He crafted booths for his descendants upon their exodus from Egypt: “That I had the children of Israel dwell in booths [basukot], [when I took them out of the land of Egypt]” (Leviticus 23:43). In the Land of Israel: “You shielded [sakota] my head on the day of battle” (Psalms 140:8). What is “the day of battle? It is the day of the arming of the thirty-one kings. Regarding the future, from where is it derived? “And a booth [sukka] will be for shade in the day…” (Isaiah 4:6). That is, “who preceded Me? I will pay…”(Job 41:3). Likewise it says: “Cast your bread upon the water, for after many days [you will find it]” (Ecclesiastes 11:1). Another matter: “Who preceded Me? I will pay” (Job 41:3) – it is speaking of Joseph, as he preceded and observed the Shabbat before it was given: “Slaughter an animal and prepare it” (Genesis 43:16). Rabbi Yoḥanan said: It was the day before Shabbat. “And prepare” is nothing other than for Shabbat, as it is stated: “It will be on the sixth day, they shall prepare…” (Exodus 16:5). The Holy One blessed be He said: Joseph, you observed the Shabbat before the Torah was given, as you live, your descendant will present his offering on Shabbat, when an individual does not present an offering. But it is incumbent upon Me to readily accept his offering. That is, “who preceded Me? I will pay.” From where is it derived that this is so? It is from what is stated regarding this matter: “On the seventh day, prince of the children of Ephraim…”

Section 3ג׳

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וגו', אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס אֶת הָאָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה, אָמַר שְׁלֹמֹה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת, מִן פָּסוּק (דברי הימים ב ו, יח): כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים וגו', עַד (דברי הימים ב ו, מא): וְעַתָּה קוּמָה ה' אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ וגו', עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פְּסוּקִים וְלֹא נַעֲנָה, חָזַר וְאָמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְׂאוּ וגו', וְלֹא נַעֲנָה, חָזַר וְאָמַר (תהלים כד, ט): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ וגו', וְלֹא נַעֲנָה, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵּי דָוִיד עַבְדֶּךָ, מִיָּד נַעֲנָה וְנָשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיהֶם וְנִכְנַס הָאָרוֹן, וְשָׁרְתָה הַשְּׁכִינָה בַּבַּיִת, וְיָרְדָה הָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת. וְלָמָּה נִצְטַעֵר שְׁלֹמֹה, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאָה וְאָמַר (מלכים א ח, יג): בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ וגו', מַהוּ בָּנֹה בָנִיתִי, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר בִּנְיָן בָּנוּי בָּנִיתִי. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר הַכֹּל מְסַיְּעִין לַמֶּלֶךְ כָּל שֶׁכֵּן הַכֹּל מְסַיְּעִין לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲפִלּוּ רוּחוֹת אֲפִלּוּ שֵׁדִים וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כְּתִיב (מלכים א ו, ז): וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ וגו', אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אֵין כְּתִיב, אֶלָּא בְּהִבָּנוֹתוֹ, מֵאֵלָיו הָיָה נִבְנֶה. (מלכים א ו, ז): אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הָאֶבֶן מַסַּעַת אֶת עַצְמָהּ וְעוֹלָה וְנִתְּנָה עַל גַּבֵּי הַדִּימוּס, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ וְאַל תִּתְמַהּ, וְהָכְתִיב (דניאל ו, יח): וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַּת עַל פֻּם גֻּבָּא, וְכִי יֵשׁ אֲבָנִים בְּבָבֶל, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָמְדָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָאֲתָה וְיָשְׁבָה לָהּ עַל פִּי הַגוֹב. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר מַלְאָךְ יָרַד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְנִדְמָה בִּדְמוּת אֲרִי שֶׁל אֶבֶן וְיָשַׁב עַל פִּי הַבְּאֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ו, כג): אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי. וּמַה לִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם הֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה, לִכְבוֹד מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וגו'. מַהוּ (תהלים כד, ז ט): וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר רַבִּי סִימוֹן לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו, אָמַר רַבִּי סִימוֹן כְּתִיב (במדבר יב, טו): וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם, מְלַמֵּד שֶׁנִּתְעַכֵּב לָהּ הֶעָנָן. רַבִּי לוּלְיָאנִי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב (שמות יט, יט): משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, הָאֱלֹהִים יְדַבֵּר וּמשֶׁה יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא: משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, בְּקוֹלוֹ שֶׁל משֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר (בראשית לט, א): וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, מַה כְּתִיב (בראשית לט, ב): וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר אֵין לִי אֶלָּא בָּרְוָחָה, בַּצָּרָה מִנַּיִן, (בראשית לט, כג): אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, כָּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּשְׁכָּן הָיוּ מְכֻסִּים בְּעוֹר תַּחַשׁ מִלְּמַעְלָן, וּבָאָרוֹן כְּתִיב (במדבר ד, ו): וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְּמָעְלָה, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא הָאָרוֹן מְסֻיָּם, הֱוֵי: וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר חִזְקִיָּה מַה נִּשְׁתַּנֵּית תְּכֵלֶת מִשְּׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין שֶׁצִּוָּה הָאֱלֹהִים לִהְיוֹת בַּצִּיצִית, מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַעֲשָׂבִים, וְהָעֲשָׂבִים דּוֹמִים לַיָּם, וְהַיָּם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְהָרָקִיעַ דּוֹמֶה לַקֶּשֶׁת, וְהַקֶּשֶׁת דּוֹמֶה לֶעָנָן, וְהֶעָנָן דּוֹמֶה לַכִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא דּוֹמֶה לַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, כח), כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶּעָנָן וגו', וְחָלַק לִירֵאָיו תְּכֵלֶת, שֶׁהוּא מֵעֵין כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, לח): וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת, הֱוֵי: וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. דָּבָר אַחֵר, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר רַבִּי אָבִין מֶלֶךְ שֶׁהוּא חוֹלֵק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְאֵין לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב (תהלים יח, יא): וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, וְאוֹמֵר (נחום א, ג): בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ, וּנְתָנוֹ לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב, יא): וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וּבִשְׁלֹמֹה כְּתִיב (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה', נָתַן אֶת שַׁרְבִיטוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ, ט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה'. לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹד וְהָדָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, א): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ, וּנְתָנוֹ לַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא, ו): הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו. דָּבָר אַחֵר, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חָלַק כָּבוֹד לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק עַל שֶׁהָיָה יָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מב, יח): אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ שָׁכַן ה' לַאֲדוֹנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט, ג): וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ. אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי בֶּן רַבִּי, יוֹסֵף מְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה וְהָיָה אֲדוֹנָיו רוֹאֶה אוֹתוֹ מְלַחֵשׁ בְּפִיו וְהוּא אוֹמֵר לוֹ מָה אַתָּה אוֹמֵר וְהוּא מְשִׁיבוֹ וְאוֹמֵר אֲנִי מְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ אֲדוֹנָיו מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִרְאוֹתוֹ, אָמַר לוֹ יוֹסֵף הֲרֵי חַמָּה אֶחָד מִכַּמָּה שַׁמָּשִׁין שֶׁלּוֹ וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְהֵיאַךְ תּוּכַל לְהִסְתַּכֵּל בִּכְבוֹדוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ בִּשְׁבִיל כְּבוֹדְךָ אֲנִי נִגְלָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו, יוֹסֵף הַצַּדִּיק מִתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לט, ט): וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים, וְנָתַן כָּבוֹד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא נָגַע בָּהּ מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ לְבֶן בִּנְךָ אֲנִי פּוֹרֵעַ, שֶׁאֶחְלֹק לוֹ כָּבוֹד, שֶׁאֶתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם קֹדֶשׁ שֶׁלִּי וְלֹא יִהְיֶה נִזּוֹק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו':

“On the seventh day…” – that is what is written: “Lift your heads, gates…” (Psalms 24:7). You find that when Solomon built the Temple, he sought to bring the Ark into the chamber of the Holy of Holies. At that moment, the gates clung together. Solomon uttered twenty-four supplications, from the verse “For will God indeed dwell…” (II Chronicles 6:18) until “Now, rise, Lord God, to Your resting place, You, and the ark of Your might…” (II Chronicles 6:41), twenty-four verses, but he was not answered. He then said: “Lift your heads, gates; be raised, [everlasting portals, so the King of glory may enter]” (Psalms 24:7), but was not answered. He then said: “Lift your heads, gates; raise yourselves, [everlasting portals, so the King of glory may enter]” (Psalms 24:9), but he was not answered. When he said: “Lord God, do not turn away the face of Your anointed; remember the acts of kindness of David Your servant” (II Chronicles 6:42), he was immediately answered, and the gates lifted their heads, the Ark entered, the Divine Presence rested in the Temple, and fire descended from heaven, as it is written thereafter: “When Solomon had concluded praying, the fire descended from heaven, and it consumed the burnt offering and the peace offerings, and the glory of the Lord filled the Temple” (II Chronicles 7:1). Why was Solomon tormented? It is because he had been arrogant and said: “I have built [ You an abode…” (I Kings 8:13). What is “I have built”? Rabbi Yaakov son of Rabbi Yehuda bar Yeḥezkel said: I built a built building. Rabbi Yehuda said in the name of Rabbi Yosef: Everyone assists the king, all the more so that everyone assists the King of kings, the Holy One blessed be He, even spirits, even demons, and even angels. Rabbi Berekhya said: “The Temple in its construction…” (I Kings 6:7) – it is not written, “that they were building,” but rather, “in its construction” – it was constructed on its own. “Was built of whole stones that were transported” (I Kings 6:7) – it teaches that the stone would transport itself, ascend, and be placed atop the course of stones. Rabbi Abbahu said: Do not wonder; is it not written: “One stone was brought and was placed over the mouth of the den” (Daniel 6:18). Are there stones in Babylon? Rather, it teaches that it stood from the Land of Israel and came and settled over the mouth of the den. Rav Huna said in the name of Rav Yosef: An angel descended at that moment and appeared in the image of a stone lion and settled on the mouth of the pit. That is what is written: “My God sent His angel, and he shut the lions’ mouths, and they did not harm me” (Daniel 6:23). If for the glory of flesh and blood one stone was brought, for the glory of the King of kings, the Holy One blessed be He all the more so. That is why it is stated: “Lift your heads, gates” (Psalms 24:7). What is, “so the King of glory [hakavod] may enter” (Psalms 24:9)? Rabbi Simon said: Why is the Holy One blessed be He called the King of glory? He is the King who accords honor [kavod] to those who fear Him. Rabbi Simon said: It is written: “The people did not travel until Miriam’s readmission” (Numbers 12:15) – it teaches that the cloud lingered on her account. Rabbi Luleyani in the name of Rabbi Yitzḥak: It is written: “Moses would speak, and God would respond to him with a voice” (Exodus 19:19). It is not written here, “God would speak, and Moses would respond to him with a voice,” but rather, “Moses would speak, and God would respond to him with a voice.” It teaches that He would speak with him in Moses’ voice. Rabbi Berekhya said in the name of Rabbi Simon: “Joseph was taken down to Egypt” (Genesis 39:1). What is written? “God was with Joseph” (Genesis 39:2). Rabbi Yudan said in the name of Rabbi Aivu: I have derived only in good times, in times of trouble from where is it derived? “The warden of the prison did not oversee anything that was in his charge, for the Lord was with him” (Genesis 39:23). Another matter: “King of glory” (Psalms 24:9) – all the Tabernacle vessels were covered with taḥash hides on top of them. Regarding the Ark, it is written: “They shall spread an entirely sky-blue woolen cloth over it” (Numbers 4:6). Why to that extent? It is so the Ark would be distinctive. That is, “so the King of glory may enter” (Psalms 24:9). Another matter: “King of glory” (Psalms 24:9) – Ḥizkiya said: In what way is the sky-blue dye different from all other dyes, that the Holy One blessed be He commanded that it should be in ritual fringes? It is because the sky-blue dye [tekhelet] is like grass, grass is like the sea, the sea is like the firmament, the firmament is like the rainbow, the rainbow is like the cloud, the cloud is like the Throne, and the Throne is like the Glory, as it is stated: “Like the appearance of the rainbow that is in the cloud…[thus…the likeness of the appearance of the Glory of God]” (Ezekiel 1:28). He allotted to those who fear Him sky-blue dye, which is a microcosm of His glory, as it is stated: “They shall place on the fringe of the corner a sky-blue thread” (Numbers 15:38). That is, “so the King of glory may enter” (Psalms 24:9), as He accords glory to those who fear Him. Another matter: “So the King of glory may enter” (Psalms 24:9) – Rabbi Avin said: He allots of His glory to those who fear Him. A king of flesh and blood, one may not ride his horse, one may not sit on his throne, one may not use his scepter, one does not wear his garment. But the Holy One blessed be He is not so. Regarding the Holy One blessed be He it is written: “He soared on wings of wind” (Psalms 18:11), and it says: “In a storm and in a tempest is His way” (Nahum 1:3), and he gave it to Elijah, as it is stated: “Elijah went up in a tempest to the heavens” (II Kings 2:11). A king of flesh and blood, one may not sit on his throne, but regarding Solomon it is written: “Solomon sat on the throne of the Lord” (I Chronicles 29:23). He gave His scepter to Moses, as it is stated: “Moses took the staff from before the Lord” (Numbers 20:9). The garment of the Holy One blessed be He is glory and grandeur, as it is stated: “You donned glory and grandeur” (Psalms 104:1), and he gave it to the messianic king, as it is stated: “You bestow glory and grandeur upon him” (Psalms 21:6). Another matter: “So the King of glory may enter” (Psalms 24:9) – as He accorded honor to Joseph the righteous because he feared God, as it is stated: “God I fear” (Genesis 42:18), as it was on his behalf that the Lord rested [His Divine Presence] upon his master, as it is stated: “His master saw that the Lord was with him” (Genesis 39:3). Rabbi Avin HaLevi ben Rabbi said: Joseph would bless the Holy One blessed be He for each and every act that he would perform. His master would see him whispering with his mouth and would say to him: What are you saying? He would respond to him and say: I am blessing the Holy One blessed be He. He said to him: I wish to see Him. Joseph said to him: The sun is one of several of His attendants, and you are unable to look at it; how will you be able to look at His glory? The Holy One blessed be He said to him: As you live, in your honor, I will reveal Myself to him, as it is stated: “His master saw that the Lord was with him.” Another matter: “So the King of glory may enter” (Psalms 24:9) – as He accorded honor to those who fear Him. Joseph the righteous feared the Holy One blessed be He, just as it says: “How could I perform this great evil, and sin against God” (Genesis 39:9)? He accorded honor to the Holy One blessed be He in that he did not touch her, because of his fear of Him. He said to him: As you live, I will repay your descendant, as I will grant him permission to present his offering on My holy day, and he will not be harmed. That is what is written: “On the seventh day, prince of the children of Ephraim…”