ראש השנה א׳Rosh Hashana 1

Passage 1א׳

ראש השנה פרק א - כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּאַהֲרֹן, אַכַּתִּי הֲוָה סִיחוֹן קַיָּם, דִּכְתִיב: (במדבר כא) "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד", מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע? שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, וּכְסָבוּר, נִתְּנָה רְשׁוּת לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם כ) "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן". וְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַל תִּקְרִי: "וַיִּרְאוּ" אֶלָּא "וַיֵּרָאוּ", כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: 'כִּי' מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת, 'אִי', 'דִּילְמָא', 'אֶלָּא', 'דְּהָא'. מִי דָּמִי? הָתָם 'כְּנַעַן', הָכָא 'סִיחוֹן'! תָּנָא: הוּא 'סִיחוֹן', הוּא 'עֲרָד', הוּא 'כְּנַעַן'. 'סִיחוֹן', שֶׁדּוֹמֶה לִסְיָח בַּמִּדְבָּר, 'כְּנַעַן', עַל שֵׁם מַלְכוּתוֹ, וּמַה שְּׁמוֹ? 'עֲרָד' שְׁמוֹ. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: 'עֲרָד', שֶׁדּוֹמֶה לְעָרוֹד בַּמִּדְבָּר. 'כְּנַעַן', עַל שֵׁם מַלְכוּתוֹ, וּמַה שְּׁמוֹ? 'סִיחוֹן' שְׁמוֹ.

(1) ROSH HASHANAH (Fol. 2b) "When Aaron died, Sichon was still living (Fol. 3), as it is written (Num. 21, 1) And the Canaanite, the king of Arad, heard. What did he hear? He heard that Aaron had died, and that the "clouds" of glory had departed; and he thought that this was a sign from Heaven that he was permitted to fight Israel. Thus the passage becomes clear. (Ib. 20, 29) And when all the congregation saw that Aaron was dead. Concerning this passage R. Abahu remarked: "Do not read it Vayir'u (and when all saw), but read it Vayira'u (and they became frightened); as Resh Lakish said; for Resh Lakish said: 'The work Ki has four meanings: if, perhaps (lest), but, because.'" But how can we make any such comparison, since in the one place it speaks of the Canaanites, and in the other of Sichon? We are taught in a Baraitha that Sichon, Arad and the Canaanites are identical; he was named Sichon because he was untamed, as a foal in the desert; he was named Canaan because of his kingdom; but his real name was Arad. Others, however, say: "He was named Arad because he was like a wild ass in the desert; he was named Canaan because of his kingdom; but his real name was Sichon."

Passage 2ב׳

[תַּנְיָא: דְּבָרִים שֶׁאָמַר חֲנָנִי לִנְחֶמְיָה בְּכִסְלֵו, אֲמָרָן נְחֶמְיָה לַמֶּלֶךְ בְּנִיסָן. דְּבָרִים שֶׁאָמַר חֲנָנִי לִנְחֶמְיָה בְּכִסְלֵו, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה א) "דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה. וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו, שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וַיָּבֹא חֲנָנִי, אֶחָד מֵאַחַי, הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה. וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים, הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי, וְעַל יְרוּשָׁלָיִם. וַיֹּאמְרוּ לִי: הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה, בְּרָעָה גְדֹלָה, וּבְחֶרְפָּה, וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַםִ מְפֹרָצֶת, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ". אֲמָרָן נְחֶמְיָה לַמֶּלֶךְ בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ב) "וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, שְׁנַת עֶשְׁרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ, יַיִן לְפָנָיו, וָאֶשָּׁא אֶת הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ, וְלֹא הָיִיתִי רַע לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ: מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים, וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה? אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב! וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד. וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ: הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה, מַדּוּעַ לֹא יֵרְעוּ פָנַי? אֲשֶׁר הָעִיר, בֵּית קִבְרוֹת אֲבֹתַי, חֲרֵבָה, וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ. וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ: עַל מַה זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? וָאֶתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם, וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ, אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה, [אֶל] עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה. וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ, וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ: עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ? וּמָתַי תָּשׁוּב? וַיִּיטַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלָחֵנִי, וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן"].

English translation being prepared for this passage

Passage 3ג׳

א אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כֹּרֶשׁ, מֶלֶךְ כָּשֵׁר הָיָה, לְפִיכָךְ מָנוּ לוֹ כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, מַתְקִיף לָהּ רַב יוֹסֵף: [חֲדָא], דְּאִם כֵּן קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, דִּכְתִיב: (עזרא ו) "וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְּנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר, דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת [לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא". וְתַנְיָא: בְּאוֹתוֹ זְמַן לַשָּׁנָה הַבָּאָה, עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וְגָלוּתוֹ עִמּוֹ. וּכְתִיב: (שם ז) "וַיָּבֹא יְרוּשָׁלַםִ בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ". וְאִם אִיתָא, "שְׁנַת הַשְּׁמִינִית", מִבָּעִי לֵיהּ? וְעוֹד, מִי דָּמִי? הָתָם, 'כֹּרֶשׁ', הָכָא 'דָּרְיָוֶשׁ'? תָּנָא: הוּא 'כֹּרֶשׁ', הוּא 'דָּרְיָוֶשׁ', הוּא 'אַרְתַּחְשַׁסְתְּא'. 'כֹּרֶשׁ', שֶׁמֶּלֶךְ כָּשֵׁר הָיָה. 'אַרְתַּחְשַׁסְתְּא', עַל שֵׁם מַלְכוּתוֹ. וּמַה שְּׁמוֹ? 'דָּרְיָוֶשׁ' שְׁמוֹ. מִכָּל מָקוֹם קַשְׁיָא! אָמַר רַבִּי יִצְחָק:] לָא קַשְׁיָא. כָּאן, קֹדֶם שֶׁהֶחֱמִיץ, כָּאן, לְאַחַר שֶׁהֶחֱמִיץ. מַתְקִיף לָהּ רַב כַּהֲנָא: וּמִי הֶחֱמִיץ?! וְהָכְּתִיב: (שם ו) "וּמָה חַשְׁחָן, וּבְנֵי תוֹרִין, וְדִכְרִין, וְאִמְּרִין, לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא, חִנְטִין, מְלַח, חֲמַר, וּמְשַׁח, כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי בִירוּשְׁלֶם, לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם בְּיוֹם, דִּי לָא שָׁלוּ". אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק: [רַבִּי], מִטּוּנָךְ! "דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא, וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי". וּמַאן דְּעָבִיד הָכִי, לָאו מַעַלְיוּתָא הִיא? וְהָתַנְיָא: הָאוֹמֵר: (תנו) סֶלַע זֶה (לפלוני) לִצְדָקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיוּ בָּנַי, וּבִשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר, לָא קַשְׁיָא, כָּאן, בְּיִשְׂרָאֵל, כָּאן, בְּגּוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים]. וְאִי בָּעִית אֵימָא: מְנָא לָן דְּאַחְמִיץ? (מֵהָכָא) [דִּכְתִיב]: (עזרא ו) "נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא, וְנִדְבָּךְ דִּי אָע חֲדַת" וְגוֹ'. לָמָּה לֵיהּ לְמִיעֲבַד הָכִי? סָבַר: אִי מָרְדוּ בִּי יְהוּדָאֵי, אִיקַלְיֵיה בְּנוּרָא. אֲטוּ שְׁלֹמֹה לָא עָבַד הָכִי? וְהָכְּתִיב: (מלכים א ו) ("וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה") "שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית, וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים". שְׁלֹמֹה עָבַד מִלְּמַעְלָה, וְאִיהוּ עָבַד מִלְּמַטָּה. שְׁלֹמֹה שַׁקְעֵיהּ בְּבִנְיָנָא, וְאִיהוּ לָא שַׁקְעֵיהּ בְּבִנְיָנָא. (וְאִי בָּעִית אֵימָא:) שְׁלֹמֹה סַדְּיֵיהּ בְּסִידָא, [אִיהוּ לָא סַדְּיֵיהּ בְּסִידָא]. (אָמַר רַב יִצְחָק:) אָמַר רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק: (וְאִיתֵימָא רַב נַחְמָן:) מְנָא לָן דְּאַחְמִיץ? מֵהָכָא: (נחמיה ב) "וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ, וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ". מַאי 'שֵׁגַל'? אָמַר (רָבָא) [רַבָּה] בַּר לִימָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כַּלְבְּתָא. אֶלָּא מֵעַתָּה, הָא דִּכְתִיב: (דניאל ה) "וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ, וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְתֵהּ הַיְתִיו קָדָמָךְ, וְאַנְתְּ וְרַבְרְבָנָךְ, שֵׁגְלָתָךְ, וּלְחֵנָתָךְ, חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן". וְאִי 'שֵׁגַל', כַּלְבְּתָא הִיא. כַּלְבְּתָא, בַּת שָׁתְיָא חַמְרָא הִיא? (אָמַר לֵיהּ:) "הָא לָא קַשְׁיָא, דְּמַלְפֵי לָהּ וְשָׁתְיָא. אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב: (תהלים מה) "בְּנוֹת מְלָכִים בִּיקְּרוֹתֶיךָ, נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר". וְאִי 'שֵׁגַל' כַּלְבְּתָא הִיא, מַאי קָא מְבַשֵׂר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל? הָכִי קָאָמַר: בִּשְׂכַר שֶׁחֲבִיבָה תּוֹרָה לְיִשְׁרָאֵל, כְּשֵׁגַל זוֹ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, זָכוּ לְכֶתֶם אוֹפִיר. וְאִי בָּעִית אֵימָא: לְעוֹלָם 'שֵׁגַל', מַלְכְּתָא הִיא, (ורבא) [וְרַבָּה] בַּר לִימָא גְּמָרָא גָּמִיר לָהּ. וְאַמַאי קָרִי לָהּ 'שֵׁגַל'? שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו כְּשֵׁגַל. אִי נַמִי, שֶׁהוֹשִׁיבָהּ בִּמְקוֹם שֵׁגַל.

(2) (Fol. 3b) R. Abahu said: "Cyrus was a worthy king, and therefore were his royal years counted in accordance with those of the kings of Israel [beginning with Nissan]." R. Joseph raised the following question: If this be so, the passages would contradict each other, for it is written (Ezra 6, 15) And this house was finished on the third day of the month Adar, which was in the sixth year of the reign of Darius the king, etc. This is not difficult to explain; one passage refers to the time prior to his becoming wicked, and the other refers to the time after he had become wicked. R. Cahana raised the following objection: 'How can we assume that Cyrus became wicked? Behold (Fol. 4), it is written (Ib. ib., 9), And that which they have need of both young bullocks, and rams, and lambs, for burnt-offerings to the God of heaven, wheat, salt, wine and oil, according to the word of the priests that are at Jerusalem, let it be given them day by day without fail." Whereupon R. Isaac said to him: "Rabbi, I shall borrow from your own argument; [i.e., I will prove the contrary, from the very passage on which you base your inference]. That they may offer sacrifices of sweet savour unto the God of heaven, and pray for the life of the king, and of his sons, hence he did it for his own benefit." But do you mean to say that if one acts in this way, it is not considered proper? Behold, we are taught in a Baraitha, that if one says: "This dollar shall go for charity in order that my son shall remain alive, or that I shall merit the reward of the future world," he is considered perfectly righteous. This is not difficult to explain. The latter deals with an Israelite, and the former with an idolator. And if you please, I will say that although there is no difference between an Israelite and a nonIsraelite, it can be proved from the following passage that Cyrus became wicked (Ib. ib., 4) With three rows of great stones, and a row of new timber, etc. For what purpose did he order it to be constructed in this way; viz., with timber? Was it not for the purpose that he entertained the thought: In case Israel will rebel against me, I shall put the Temple on fire. But has it not so been done also by Solomon? Behold, it is written (I Kings 6, 36) Of three rows of hewn stone and one row of cedar beams! Solomon inserted the wood in the upper part, where it could not be affected; but Cyrus set it in the lower part, which could he put on fire; Solomon also inserted it inside, while Cyrus inserted it outside the wall. And if you please, I say that Solomon covered the wood with cement, hence it became harmless; but Cyrus did not cover it with cement.