גיטין ד׳Gitin 4

Passage 1א׳

גיטין פרק ד - ח אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, בִּשְׁנֵי בַּצֹרֶת, שֶׁהִפְקִיד דִּינָר זָהָב אֵצֶל אַלְמָנָה, וְהִנִּיחָתוֹ בְּכַד שֶׁל קֶמַח, וַאֲפָאָתוֹ בְּפַת, וּנְתָנָתוֹ לְעָנִי. לְיָמִים בָּא בַּעַל הַדִּינָר, וְאָמַר לָהּ: הָבִי לִי דִּינָרִי. אָמְרָה לֵיהּ: יֵהָנֶה סַם הַמָּוֶת בְּאֶחָד מִבָּנֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה, אִם נֶהֱנֵית מִדִּינָרְךָ כְּלוּם. אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁמֵּת אֶחָד מִבָּנֶיהָ. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: מַה מִּי שֶׁנִּשְׁבָּע בֶּאֱמֶת כָּךְ, הַנִּשְׁבָּע עַל שֶׁקֶר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמַאי טַעְמָא אִיעַנְשָׁה? דְּאִישְׁתַּרְשִׁי לָהּ מְקוֹם דִּינָר. וּמַאי "מִי שֶׁנִּשְׁבָּע בֶּאֱמֶת"? כְּמִי שֶׁנִּשְׁבָּע בֶּאֱמֶת!

Passage 2ב׳

הַהִיא דַּאֲתָאִי לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אָמַר לֵיהּ: מַאי אַעָבִיד לִיךְ? דְּרַב לָא מַגְבִּי כְּתוּבָה לְאַרְמַלְתָּא, וְאַבָּא מָרִי לָא מַגְבִּי כְּתוּבָה לְאַרְמַלְתָּא. אָמְרָה לֵיהּ: הַב לִי מְזוֹנֵי. אָמַר לֵיהּ: מְזוֹנוֹת נַמִּי לֵית לִיךְ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: הַתּוֹבַעַת בְּבֵית־דִּין, אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת . אָמְרָה לֵיהּ: הָפְכוּהָ לְכוּרְסֵיהּ! כְּבֵי תְּרֵי עָבְדָא לִי?! הָפְכוּהָ לְכוּרְסֵיהּ וְתֵרְצוּהָ וַאֲפִלּוּ הָכִי לָא אִיפְרַק מֵחוּלְשָׁא.

Passage 3ג׳

ט אָמַר (שמואל) [עוּלָא]: עֲלוּבָה כַּלָּה שֶׁזָּנְתָה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ. [אָמַר רַב מָרִי בְּרָהּ דְּבַת שְׁמוּאֵל: מַאי קְרָא: (שיר השירים א׳:י״ב) "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ". אָמַר רָבָא: עֲדַיִן חֲבִיבוּתָא הוּא גַּבָּן, דִּכְתִיב: 'נָתַן', וְלָא כְּתִיב: 'הִסְרִיחַ']. אשתשר תָּנוּ רַבָּנָן: הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָן עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים, עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שופטים ה׳:ל״א) "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ". [מַאי 'פְּרוֹסְבּוּל'? אָמַר רַב חִסְדָּא: פְּרוֹס בּוּלֵי וּבוּטֵי. 'בּוּלֵי', אֵלּוּ עֲשִׁירִים, דִּכְתִיב: (ויקרא כ״ו:י״ט) "וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם", וְתָנִי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ בּוּלָאוֹת שֶׁבִּיהוּדָה. 'בּוּטֵי', אֵלּוּ עֲנִיִּים, דִּכְתִיב: (דברים טו) "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ"].