גיטין א׳Gitin 1

Passage 1א׳

גיטין פרק א - א [שָׁלַח לֵיהּ רַבִּי אֶבְיָתָר לְרַב חִסְדָּא: גִּטִּין הַבָּאִין מִשָּׁם לְכָאן, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר: "בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם" וְכוּ']. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאן לֵימָא לָן דְּרַבִּי אֶבְיָתָר בַּר סַמְכָא הוּא? (דהא שלח) [וְעוֹד, הָא אִיהוּ דְּשָׁלַח] לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה: בְּנֵי אָדָם הָעוֹלִים מִשָּׁם לְכָאן, הֵם קִיְּמוּ בְּעַצְמָן: (יואל ד׳:ג׳) "וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה, וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ". וְכָתַב לֵיהּ בְּלָא שִׂרְטוּט. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁתַּיִם כּוֹתְבִין, שָׁלֹשׁ, אֵין כּוֹתְבִין. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: שָׁלֹשׁ כּוֹתְבִין, אַרְבַּע, אֵין כּוֹתְבִין. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אַטוּ כָּל דְּלָא יָדַע הָא דְּרַבִּי יִצְחָק, לָאו גַּבְרָא רַבָּה הוּא? בִּשְׁלָמָא, מִלְּתָא דְּתַלְיָא בִּסְבָרָא, לְחַיֵּי! הָא, גְּמָרָא הִיא, וּגְמָרָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ. וְעוֹד, הָא רַבִּי אֶבְיָתָר הוּא, דְּאַסְכִּים מָרִיהּ עַל יָדֵיהּ, דִּכְתִיב: (שופטים י״ט:ב׳) "וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ", רַבִּי אֶבְיָתָר אָמַר: זְבוּב מָצָא לָהּ. רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: נִימָא מָצָא לָהּ. וְאַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי אֶבְיָתָר לְאֵלִיָּהוּ. אָמַר לֵיהּ: מַאי קָעָבִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אָמַר לֵיהּ: עָסִיק בְּפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה. וּמַאי קָאָמַר? [אָמַר לֵיהּ]: אֶבְיָתָר בְּנִי, כָּךְ הוּא אוֹמֵר, יוֹנָתָן בְּנִי, כָּךְ הוּא אוֹמֵר. אָמַר לֵיהּ: חַס־וְשָׁלוֹם, וּמִי אִיכָּא סְפֵיקָא קַמֵּי שְׁמַיָּא? אָמַר לֵיהּ: אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵן. זְבוּב מָצָא וְלֹא הִקְפִּיד. נִימָא מָצָא וְהִקְפִּיד. אָמַר רַב יְהוּדָה: זְבוּב בַּקְּעָרָה, וְנִימָא, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, זְבוּב, מְאִיסוּתָא, וְנִימָא, סַכַּנְתָּא. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: אִידִי וְאִידִי בַּקְּעָרָה. זְבוּב, אוֹנְסָא, וְנִימָא, פְּשִׁיעוּתָא.

Passage 2ב׳

ב אָמַר רַב חִסְדָּא: לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁהֲרֵי פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה, הִטִּיל עָלֶיהָ בַּעְלָהּ אֵימָה יְתֵרָה, וְהִפִּילָה כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, סוֹף הוּא בָּא לִידֵי שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת; גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְחִלּוּל שַׁבָּת. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה: הָא דְּאַמְרֵי רַבָּנָן, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה: עִשַּׁרְתֶּן?! עֵרַבְתֶּן?! הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר! צָרִיךְ לְמֵמְרִינְהוּ בְּנִיחוּתָא, כִּי הֵיכִי דְּלִיקַבְּלוּ מִינֵיהּ. אָמַר רַב אַשִׁי: אֲנָא לָא שְׁמִיעָא לִי הָא דְּרַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, וְקִיַּמְתִּיהָ מִסְּבָרָא. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁהֲרֵי אָדָם גָּדוֹל הִטִּיל אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהֶאֱכִילוּהוּ דָּבָר גָּדוֹל, וּמָנוּ? רַבִּי (חנניה) [חֲנִינָא] בֶּן גַּמְלִיאֵל. הֶאֱכִילוּהוּ, סַלְקָא דַּעְתָּךָ? הַשְׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָם, צַדִּיקִים עַצְמָם, לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! אֶלָּא בִּקְּשׁוּ לְהַאֲכִילוֹ דָּבָר גָּדוֹל, וּמַאי נִיהוּ? אֵבָר מִן הַחַי.

Passage 3ג׳

ג שָׁלַח לֵיהּ מַר עוּקְבָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר: בְּנֵי אָדָם הָעוֹמְדִים עָלַי, וּבְיָדִי לְמָסְרָם לַמַּלְכוּת, מַהוּ? שִׂרְטֵט וְכָתַב לֵיהּ: (תהילים ל״ט:ב׳) "אָמַרְתִּי, אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי, אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי", אַף עַל פִּי שֶׁהָרָשָׁע לְנֶגְדִּי, אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם. שָׁלַח לֵיהּ: קָא מְצַעֲרֵי לִי טוּבָא, וְלָא מָצִינָא דְּאִיקוּם בְּהוּ. שָׁלַח לֵיהּ: (תהילים ל״ז:ז׳) "דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ"! "דּוֹם (לו) לַה'", וְהוּא יַפִּילֵם (לפניך) [לְךָ] חֲלָלִים חֲלָלִים, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב עֲלֵיהֶם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶן. הַדָּבָר יָצָא מִפִּי רַבִּי אֶלְעָזָר, וּנְתָנוּהוּ לִגְנֵיבָא בְּקוֹלָר.