חולין י״בChullin 12

Passage 4ד׳

סא [פִּסְקָא. וְאֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן וְכוּ', וְכֵן יוֹנֵי הַרְדַּסִיאוֹת פָּטוּר מִשִּׁלּוּחַ]. רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, (בר רבי) חַד תָּנִי: 'הֹרְדֻסִיאוֹת'. וְחַד תָּנִי: 'הַדְרַסִיאוֹת'. מַאן דְּתָנִי 'הֹרְדֻסִיאוֹת', עַל שֵׁם הוֹרְדוּס. וּמַאן דְּתָנִי 'הַדְרַסִיאוֹת', עַל שֵׁם מְקוֹמָן. אָמַר רַב כַּהֲנָא: לְדִידִי חַזְיָן, וְקַיְמָן שִׁיתְּסָר דָּרֵי, כִּפְתֵי מִילָא. וַהֲוָה קַרְיָא: 'קִירִי', 'קִירִי', הֲוָה חַד מִנַיְהוּ דְּלָא הֲוָה קַרְיָא 'קִירִי', 'קִירִי'. אָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: סוּמָא, אִמְרִי: 'קִירִי', 'קִירִי'. אָמְרָה: סוּמָא, אִמְרִי 'קִירִי־כִּירִי', אַתְּיוּהָ וְשַׁחְטוּהָ. אָמַר רַב אַשִׁי: אָמַר לִי (רבי) חֲנִינָא: מִילִין. מִילִין, סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא בְּמִילִין.

Passage 5ה׳

סב מִשְׁנָה. לֹא יִטֹּל אָדָם אֵם עַל בָּנִים, אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע, וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְּאִסָּר, אָמְרָה תּוֹרָה: (דברים כ״ב:ז׳) "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". קַל־וָחֹמֶר עַל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. גְּמָרָא. תַּנְיָא [דְּבֵי] רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁמַתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ, שֶׁאֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים תְּלוּיָה בָּהּ. בְּכִבּוּד אָב וָאֵם כְּתִיב: (שם ה) "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ". וּבְשִׁלּוּחַ הַקֵּן כְּתִיב: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", הֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו: עֲלֵה לַבִּירָה וְהָבֵא לִי גּוֹזָלוֹת, וְעָלָה וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם וְלָקַח אֶת הַבָּנִים, וּבַחֲזָרָתוֹ נָפַל וּמֵת. הֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה? וְהֵיכָן (טובות ימיו) [טוֹבָתוֹ] שֶׁל זֶה? אֶלָּא: "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ", בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ", לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. וְדִלְמָא לָא הָכִי הֲוָה? רַבִּי יַעֲקֹב מַעֲשֶׂה חָזָא. וְדִלְמָא מְהַרְהֵר בַּעֲבֵרָה הֲוָה? מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, וְדִלְמָא מְהַרְהֵר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֲוָה? דִּכְתִיב: (יחזקאל י״ד:ה׳) "לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם". וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: זוֹ מַחֲשֶׁבֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הָכִי קָאָמַר: אִם אִיתָא דְּאִיכָּא שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא, תֵּהֲנֵי לֵיהּ וְתָגִין עֲלֵיהּ דְּלָא לֵיתִי לִידֵי הִרְהוּר וְלִיתְּזַק. אֶלָּא שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא. וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִים? [בַּחֲזָרָתָן שַׁאנִי. וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִים], לֹא בַּהֲלִיכָתָן וְלֹא בַּחֲזָרָתָן? סֻלָּם רָעוּעַ הֲוָה, וּמָקוֹם דְּקָבוּעַ הֶיזֵיקָא שַׁאנִי, דִּכְתִיב: (שמואל א ט״ז:ב׳) "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ, וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי". אָמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵא דַּרְשֵׁיהּ אַחֵר לְהַאי קְרָא כְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר בַּרְתֵּהּ, לָא חָטָא, מַאי חָזָא? אִיכָּא דְּאַמְרֵי: כִּי הַאי מַעֲשֶׂה חָזָא. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: לִישְׁנָא דְּרַבִּי חוּצְפִּית הַמְּתֻרְגְּמָן חָזָא, דַּהֲוָה מוּטֶלֶת בְּאַשְׁפָּה. אָמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יִלְחֹךְ עָפָר? וְהוּא לָא יָדַע: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ", בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. "וּלְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ", בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ.