ברכות א׳Berachot 1

Passage 1א׳

ברכות פרק א מאימתי קורין - מאימתי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, [דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר]. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. מַעֲשֶׂה וּבָאוּ בָּנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע, אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.

MISHNAH. From when may one recite the Shema in the evening? From the hour when the priests go in to eat of their terumah (the priestly portion) until the end of the first watch — these are the words of Rabbi Eliezer. And the Sages say: until midnight. Rabban Gamliel says: until the column of dawn rises. It once happened that his sons came home from a house of feasting. They said to him: we have not recited the Shema. He said to them: if the column of dawn has not yet risen, you are obliged to recite it. And not of this alone did they say so, but wherever the Sages said "until midnight", the commandment runs until the column of dawn rises.

our rendering of Berachot 2a

Passage 2ב׳

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים: "עַד חֲצוֹת", מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים: "עַד חֲצוֹת"? כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה.

The burning of the fats and the limbs — their commandment runs until the column of dawn rises; and everything that is eaten for one day — its commandment runs until the column of dawn rises. If so, why did the Sages say "until midnight"? In order to keep a man far from transgression.

our rendering of Berachot 2a

Passage 3ג׳

גְּמָרָא. מִכְּדֵי, כֹּהֲנִים אֵימַת קָא אַכְלֵי בִּתְרוּמָה? מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, לִיתְנֵי: "מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים"! מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחָא קָא מַשְׁמַע לָן: כֹּהֲנִים אֵימַת קָא אַכְלֵי בִּתְרוּמָה? מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן: דְּכַפָּרָה לָא מְעַכְּבָא. כִּדְתַנְיָא: "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר", בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, וְאֵין כַּפָּרָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה.

(Gemara) Let us see: when do the priests enter to eat the Terumah? Is it not when the stars appear? Let then the Mishnah say: "From the time the stars appear!" In using this expression, he lets us hear something by the way; namely, that with the appearing of the stars, the priests are allowed to eat their Terumah, because the forgiveness-offering [which will be brought on the morrow] is not a hindrance, as we have been taught: "And when the sun hath set, he shall be clean" (Lev. 22:7.) i.e., the waiting for the setting of the sun prevents him from eating the Terumah, but not his forgiveness-offering.